לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, ים סוף ומפרץ עדן הופכים בהדרגה לזירה לתחרות אזורית גוברת, על רקע התקרבות גוברת בין ישראל, אתיופיה ואזור סומלילנד, כאשר נמל ברברה מתגלה כנקודת מוקד מרכזית ביריבות זו. דבר זה עולה במקביל למאמציה של אתיופיה, כמדינה ללא מוצא לים, לקבל גישה לים, בעוד שישראל מבקשת לחזק את ביטחונה ונוכחותה האסטרטגית בכניסה הדרומית לים סוף.
שאיפותיה של אתיופיה בשנים האחרונות זכו לתמיכה ישראלית גלויה, כאשר שגריר ישראל באתיופיה אישר כי קבלת גישה לים עשויה להיות אינטרס משותף של כל הצדדים המעורבים. עמדה זו מגיעה בתקופה בה אתיופיה מבקשת לגוון את נתיבי הסחר שלה ולהפחית את תלותה בנמלי ג'יבוטי, דרכם עובר רוב סחר החוץ שלה.
התמיכה הרשמית של ישראל בגישתה של אתיופיה לים סוף נובעת משיקולים אסטרטגיים עמוקים השזורים במאבק על השליטה הארכיטקטונית בנתיבי השיט, בלימת השפעה איראנית ויצירת מאזן כוחות מול קהיר. בעוד מצרים פועלת לסיכול המהלך ומקימה ציר נגדי עם סומליה ואריתריאה, המדיניות הישראלית מתמקדת במספר אינטרסים מרכזיים:
1. התמודדות עם איומים במצר באב אל-מנדב
הים הסוף מהווה עורק חיים כלכלי וביטחוני קריטי עבור ישראל (במיוחד עבור נמל אילת והסחר עם אסיה). שליטתם של החות'ים בתימן בחוף ים סוף הובילה את ישראל לחפש שותפה אסטרטגית חזקה ולא-ערבית על החוף האפריקני. הפיכתה של אתיופיה - מדינה בעלת כ-130 מיליון תושבים - לכוח ימי בים סוף נתפסת בירושלים כגורם המסייע לאבטחת נתיבי הסחר הבינלאומיים.
2.יצירת "ציר ברברה" (ישראל-איחוד האמירויות-אתיופיה)
מאחורי הקלעים מתגבש מערך בריתות חדש בקרן אפריקה. בעקבות ההכרה הישראלית בעצמאות סומלילנד, נוצר אינטרס משותף:
-אתיופיה שואפת לממש את מזכר ההבנות לחכירת רצועת חוף מסומלילנד לצורך הקמת נמל ובסיס ימי.
-איחוד האמירויות משקיעה רבות בפיתוח נמל ברברה בסומלילנד.
-ישראל מרוויחה עומק אסטרטגי, יכולות איסוף מודיעין, ואפשרות עתידית לעגינה או נוכחות ביטחונית באזור.
לפיכך, ככל שהיחסים בין אתיופיה לישראל יתהדקו, כך יגדלו האפשרויות של אתיופיה לנצל את השפעתה של ישראל בסומלילנד ולהשיג גישה לנמל באזור. ראוי לציין כי ציר זה ניצב ישירות מול "ציר מוגדישו" (סומליה, מצרים, טורקיה וערב הסעודית).
3.איזון והרתעה מול מצרים
אף על פי שישראל ומצרים חתומות על הסכם שלום, קהיר פועלת בעקביות לצמצום ההשפעה הישראלית והאמירתית בקרן אפריקה, אותה היא רואה כ"חצר האחורית" שלה. עבור מצרים, אתיופיה היא יריב מרכזי בשל המאבק ארוך השנים על מי הנילוס ופרויקט סכר הרנסאנס. תמיכה ישראלית באתיופיה מאלצת את מצרים לפצל את הקשב ואת משאבי הביטחון שלה, ומעניקה לישראל קלף מיקוח אסטרטגי מול המצרים.
לכן, מבחינת מצרים, השפעתה של ישראל בסומלילנד עשויה לקרב עוד יותר בין ישראל לאתיופיה - מה שעלול להשפיע על מאזן הכוחות האזורי ועל הסכסוך סביב מי הנילוס. לפיכך, ההתפתחויות הביטחוניות בקרן אפריקה עשויות להשפיע גם על חישוביה של מצרים ביחס לאתיופיה.
4. ברית היסטורית ודיפלומטית בין אדיס אבבה לתל אביב
לאתיופיה ולישראל ישנה מסורת ארוכת שנים של קשרים אסטרטגיים שקטים ("דוקטרינת הפריפריה" של בן גוריון, שדגלה בבריתות עם מדינות לא-ערביות במזרח התיכון ובאפריקה). אתיופיה נחשבת לקול חשוב בארגון "האיחוד האפריקאי" (שמטהו שוכן באדיס אבבה) ובפורומים בינלאומיים, ותמיכה בה מחזקת את מעמדה הדיפלומטי של ישראל ביבשת.
דיווחים מצביעים על ניסיונות להדק את היחסים המסחריים והצבאיים בין ישראל לאתיופיה, לנוכח החשיבות שבשימור היחסים ובשיפורם. בהקשר זה, ב-17 באוקטובר (שבת), אברהם נגוסה, שגריר ישראל באתיופיה, הודיע בריאיון לסוכנות הידיעות הממלכתית של אתיופיה על הרחבת שיתוף הפעולה בין הצדדים בכמה תחומים:
- חקלאות והעברת טכנולוגיות, לרבות פעילותן של חברות ישראליות בתחום ייצור הפירות והירקות;
- בריאות והכשרה רפואית, באמצעות סדנאות ותוכניות לשיפור מיומנויות;
- טכנולוגיה ואבטחת סייבר, לצד סיוע לאתיופיה בהרחבת התשתיות הדיגיטליות;
- ניהול משאבי מים, השקיה ואנרגיה מתחדשת;
- כרייה והשקעות, לרבות פעילותן של חברות ישראליות בתחום חומרי הגלם המינרליים;
- שיתוף פעולה עם המשטרה הפדרלית של אתיופיה בתחום מניעת הפשיעה.
המציאות היא ששיתוף פעולה עם ישראל בתחומים האזרחיים והכלכליים עשוי להוביל לנוכחות ארוכת טווח ולהרחבת השפעתה הטכנולוגית של ישראל במזרח אפריקה, תוך גרימת רגישות מופחתת בקרב שכנותיה של אתיופיה, יריבותיה ומדינות מחוץ לאזור.
בהקשר זה, נתוני הסחר בסחורות בין ישראל לאתיופיה משנת 2025, שפורסמו בספטמבר השנה, מצביעים על היבט זה של היחסים המתפתחים. לפי הנתונים, היקף הסחר שנרשם בין שתי המדינות ב-2025 הסתכם ב-107.4 מיליון דולר. מתוך סכום זה, יבוא ישראל מאתיופיה הסתכם ב-98.89 מיליון דולר (עלייה של 133% לעומת 2024), ואילו היצוא לאתיופיה הסתכם ב-8.51 מיליון דולר (ירידה של 63% לעומת 2024).
מהנתונים עולה כי היקף הסחר הדו־צדדי גדל בכ-63.7% לעומת 2024, אולם הגידול בסחר הדו־צדדי הועיל מאוד לייצוא האתיופי לישראל. מוצרי היצוא העיקריים של אתיופיה הם זרעי שמן ומוצרים צמחיים, קפה, תה, תבלינים ודגנים. מנגד, ישראל מייצאת לאתיופיה מכונות וציוד מכני, מוצרי פלסטיק וציוד אלקטרוני.
לסיכום, ניתן לומר כי לקרן אפריקה ולמדינות השוכנות לחופי ים סוף ולמצר באב אל-מנדב יש מקום חשוב בחישובים האסטרטגיים של ישראל. ישראל מנסה להרחיב את השפעתה ואת נוכחותה באזור באמצעות הרחבת יחסי המסחר, הכלכלה והביטחון וחיזוק שיתוף הפעולה עם שחקנים כגון איחוד האמירויות הערביות וארצות הברית. מדובר באזור שהשליטה בנתיבי השיט שלו והבטחת ביטחונם משפיעות הן על הסחר הבינלאומי והן על מאזן הכוחות במזרח התיכון ובמזרח אפריקה.