התגברות התקיפות מתימן לעבר נמלי התעופה, הערים ותשתיות הנפט של סעודיה מראה כי חזרתה של ריאד למערכה הצבאית נגד הכוחות התימניים, בניגוד לציפיותיהם של גורמים סעודיים, לא רק שלא הובילה לבלימת המשבר, אלא אף הטילה על המדינה עלויות ביטחוניות וכלכליות חדשות. התקיפה ב-10 באוקטובר בנמל התעופה הבינלאומי המלך ח'אלד בריאד, שבה, לפי הודעת רשות התעופה הסעודית, נהרגו 12 בני אדם ו-309 נפצעו, היא הסימן העדכני ביותר להתרחבות היקף העימות ולפגיעוּתן של התשתיות האסטרטגיות במדינה.
בעוד סעודיה משקיעה במשך שנים מאמצים כדי להפוך למרכז של השקעות, תיירות ואירועים בינלאומיים, הישנות התקיפות נגד נמלי תעופה ומתקני נפט עלולה להשפיע ישירות על התוכניות הללו. כעת עולה השאלה המרכזית: האם ריאד תוכל להשיג את התוצאה הרצויה באמצעות החרפת הפעילות הצבאית, או שמא תיגרר שוב למשבר התשה שאין לו סוף ברור באופק?
מהתערבות צבאית ועד חזרת המשבר לשטח סעודיה
במשך יותר מעשור משתמשת סעודיה באמצעים צבאיים ופוליטיים כדי לבסס את השפעתה בתימן ולמנוע את התרחבות כוחם של יריביה. עם זאת, הניסיון מהשנים האחרונות הראה כי עליונות בנשק ותקיפות אוויריות אינן מבטיחות השגת יעדים פוליטיים. לאחר תקופה של הפחתת מתיחות וניסיונות לקדם הידברות, נכנסה סעודיה שוב, בקיץ הנוכחי, לשלב חדש של עימות — שלב שהתאפיין בהחרפת הפעילות הצבאית ובחידוש התקיפות מעבר לגבול.
על פי דיווחים שפורסמו, כוחות תימניים הנתמכים בידי סעודיה פתחו במבצע חדש להשבת אזורים הנמצאים בשליטת הכוחות היריבים. ריאד תומכת במבצע באמצעות סיוע אווירי וצבאי. אולם התרחבות התקיפות לעומק שטחה של סעודיה מלמדת כי זירת העימות כבר אינה מוגבלת לגאוגרפיה של תימן. התקיפות נגד נמלי התעופה בריאד ובאבהא, לצד דיווח על פגיעת קליע סמוך לנמל התעופה המלך פהד בדמאם, הגבירו את החששות בנוגע לביטחון רשת התעופה ולתשתיות החיוניות של סעודיה.
במתקפה האחרונה על נמל התעופה בריאד, פעילותו שובשה למשך זמן מה, וחברות תעופה נאלצו לבטל טיסות מסוימות או לשנות את מסלוליהן. ההתפתחויות הללו אינן סוגיה צבאית בלבד: נמלי התעופה הם שערי הקישור של כלכלת סעודיה לעולם, ושיבושים בפעילותם עלולים להשפיע על תנועתם של אנשי עסקים, תיירים ומשקיעים. מנקודת מבט זו, מתהווה לחץ על המרחב האווירי ועל תשתיות התקשורת והתחבורה של סעודיה — לחץ שריאד זקוקה לסיוע הגנתי חיצוני כדי לבלום.
שלוש טעויות אסטרטגיות של ריאד ומגבלות הסיוע האמריקאי
מייקל רטני, לשעבר שגריר ארצות הברית בסעודיה, הצביע בריאיון ל-CNN על שורה של חישובים שגויים מצד ריאד, שלדבריו תרמו לחזרתו של המשבר בתימן. לפי הדיווח ברשת, הבעיה הראשונה נוגעת למחלוקת בין סעודיה לאיחוד האמירויות ולנסיגת הכוחות האמירתיים מתימן. ההתפתחות הזאת שיבשה את מבנה הכוחות המקומיים המזוהים עם שתי המדינות, וסעודיה לא הצליחה ליצור במהירות חלופה יעילה למערכת הפיקוד והשליטה הקודמת.
הבעיה השנייה הייתה הערכה שגויה של יכולתם של הכוחות התימניים להמשיך בפעילות ולהרחיב את התקיפות. המשך התקיפות נגד מטרות בתוך סעודיה מלמד כי השגת עליונות אווירית או גרימת נזק לעמדות צבאיות אינן בהכרח שוללות מהצד השני את יכולתו להמשיך בלחימה. לכן, גם הישגים בשטח של הכוחות הנתמכים בידי ריאד אינם מבטיחים את סיום המשבר, אם אין לצדם אחדות בפיקוד, תמיכה מתמשכת ויכולת להחזיק באזורים שנכבשו.
הטעות השלישית הייתה הסתמכות יתר על תמיכה אמריקאית ישירה. לפי דיווח CNN, מוחמד בן סלמאן ביקש מדונלד טראמפ, בשיחות ביניהם, כי ארצות הברית תתקוף את הכוחות התימניים, אך נשיא ארצות הברית סירב להצטרף ישירות למבצע. במקום זאת, וושינגטון ניסתה לשמר את הפסקת האש שלה עם הכוחות התימניים, ובמקביל העניקה לסעודיה סיוע, ובכלל זה תמיכה מודיעינית וסיוע בזיהוי מטרות.
גם הניסיון משנת 2025 חשוב לבית הלבן. ב-15 במרץ באותה שנה פתחה ארצות הברית במבצע נרחב נגד עמדות הכוחות התימניים, וב-6 במאי הודיעה על הפסקת התקיפות בתיווך עומאן. רויטרס דיווחה כי המבצע גרם נזק לכוחות התימניים, אך לא הביא לחיסול כוחם. ניסיון זה מלמד כי תקיפות אוויריות יכולות להסב נזקים כבדים, אך אינן מבטיחות כשלעצמן שינוי מתמשך במאזן הפוליטי והצבאי.
סיוע חיצוני: פתרון למשבר או הקדמה להסלמה?
סעודיה פועלת גם לגיוס תמיכתן של מדינות נוספות כדי לחזק את יכולות ההגנה שלה. דיווחים מצביעים על שיתוף פעולה ביטחוני עם צרפת ובריטניה ועל מאמצים לתיאום ביטחוני עם טורקיה ופקיסטן. נוכחותם של יועצים צבאיים אמריקאים והעברת סיוע מודיעיני מעידות גם הן כי וושינגטון לא ניתקה את קשריה הצבאיים עם ריאד, אף שהיא נמנעת מהשתתפות ישירה בתקיפות. לפיכך, הבעיה המרכזית אינה היעדר מוחלט של תמיכה חיצונית, אלא המחלוקת סביב היקף ההתערבות וסוגה — ומה שארצות הברית מוכנה לקבל על עצמה.
בניתוחו התייחס מייקל רטני גם למגבלות הצבאיות של ארצות הברית, ובהן הלחץ על מלאי של טילי יירוט מסוימים, הצורך בתיקונים של כמה כלי שיט והפגיעה במתקנים צבאיים אמריקאיים באזור. בנסיבות כאלה, כניסה ישירה לזירה חדשה עלולה להטיל על וושינגטון עלויות נוספות. מגבלות אלה, לצד רצונו של טראמפ למנוע את התרחבות העימותים, עשויות להסביר חלק מהזהירות האמריקאית בתגובה לבקשותיה של סעודיה.
עם זאת, סיוע הגנתי חיצוני אינו יכול לפתור לבדו את הבעיה המרכזית. חיזוק מערכות היירוט עשוי להפחית את הסיכוי שחלק מהטילים והכטב"מים יפגעו במטרותיהם, אך כל עוד הלחימה בתימן נמשכת והצדדים אינם מגיעים להסכם מדיני יציב, האפשרות שהתקיפות יחודשו נותרת בעינה. מנגד, החרפת התקיפות הסעודיות עלולה להוביל להרחבה נוספת של היקף התגובות מצד הכוחות התימניים ולהגדיל את העלויות הביטחוניות לשני הצדדים.
מסקנות
יש לראות בחזרתו של המשבר בתימן אל שטחה של סעודיה אחת ההשלכות האסטרטגיות של שנים שבהן סעודיה הטילה מצור על תימן והמשיכה בפעולות הצבאיות נגדה. ריאד ניצבת כעת בפני מצב שבו ההגנה על נמלי התעופה ומתקני הנפט, שמירה על אמינותה הביטחונית וקידום תוכניותיה הכלכליות נתונים כולם ללחץ בעת ובעונה אחת.
הכוחות התימניים הוכיחו, באמצעות הרחבת התקיפות, כי ביכולתם להטיל על סעודיה עלויות כבדות. הדרך לצאת ממעגל זה אינה בהחרפה בלתי פוסקת של התקיפות ואף לא בהסתמכות בלעדית על סיוע חיצוני, אלא בהפסקת הפעולות הצבאיות, בהגנה על אזרחים ובגיבוש הסכם מדיני. הסכם כזה צריך להתבסס על יציאת הכוחות הכובשים מתימן ועל הכרה בממשלת תימן החוקית בצנעא.
אם ריאד תסבור שוב כי ביכולתה לבלום את המשבר במהירות באמצעות הגברת הלחץ הצבאי, היא עלולה לשלם מחיר כבד עוד יותר. מה שמתרחש כיום בשמי סעודיה הוא אזהרה מפני מגבלות הכוח הצבאי בפתרון סכסוכים ששורשיהם פוליטיים ואזוריים עמוקים.