לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, שינויים גיאופוליטיים במזרח התיכון בעשורים האחרונים מצביעים על כך שהקשר בין כוח צבאי לאינטרסים כלכליים נכנס לשלב חדש. בעולם המסתמך על שרשראות אספקה, תלות הדדית אנרגטית ושילוב רשתות סחר ימיות, לנמלים וצווארי בקבוק אסטרטגיים יש תפקיד מעבר להיותם רק נתיבים להובלת סחורות. מיקומים גיאוגרפיים אלה הם מנופים מרכזיים להפעלת כוח גיאו-כלכלי והרתעה אסטרטגית.
בנסיבות אלה, באמצעות הסתמכות על מיקומו הגיאוגרפי והמשכיות השטח, הפך ציר ההתנגדות מקואליציה ביטחונית-הגנתית בלבד לשחקן המסוגל להשפיע ישירות על משוואות הכלכלה הפוליטית הבינלאומית. החיבור האסטרטגי בין מיצרי הורמוז לבאב אל-מנדב יצר רשת בקרה גיאו-אסטרטגית המגדירה מחדש את מאזן הכוחות בין שחקנים אזוריים וחוץ-אזוריים.
את חשיבותה של רשת זו ניתן לראות בכמות הסחורות שעוברות דרכה. לפי דו"ח של מינהל המידע לאנרגיה של ארה"ב, בשנת 2024 עברו בממוצע 20.7 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט מדי יום דרך מצר הורמוז – מדובר בכ-20% מהצריכה העולמית ויותר מרבע מסחר הנפט העולמי בים. בנוסף, המעבר היומי של 10.5 BCF (מיליארד רגל מעוקבת) של גז טבעי נוזלי דרך מצר הורמוז - 20% מסחר ה-LNG העולמי - הפך את המצר לעמוד תווך מרכזי בביטחון האנרגיה. במקביל, באב אל-מנדב, כשער הכניסה לים סוף ולתעלת סואץ, משלים את המבנה הגיאוגרפי הזה.
כל שינוי בהסדרי הביטחון של שני צווארי הבקבוק האלה ישפיע ישירות על עלויות הביטוח הימי, אבטחת שרשרת האספקה והחישובים הכלכליים של המעצמות ממזרח אסיה ועד מערב. לכן, השפעה על נתיבי מים אלה אינה עוד כלי טקטי, אלא חלק מתפיסת האיזון האסטרטגי של ציר ההתנגדות.
חיבור גיאופוליטי - שילוב הורמוז ובאב אל-מנדב בתפיסה אחת
במחקרים קלאסיים על ביטחון מערב אסיה, מיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב נבחנו בדרך כלל כשני אזורי ביטחון נפרדים. בהם הגדירו את מצר הורמוז כנתיב מים במסגרת ביטחון המפרץ הפרסי, ואת מצר באב אל-מנדב בהקשר של תחרות על ים סוף ותעלת סואץ. ההתפתחויות בשנים האחרונות הראו כי הבחנה זו אינה מסבירה עוד את המציאות בשטח כמו שהייתה בעבר. האסטרטגיה החדשה של ציר ההתנגדות מגדירה את שני נתיבי המים הללו לא כשני אזורים גיאוגרפיים נפרדים, אלא כמרחב מבצעי וביטחוני רציף, בו לחץ על צוואר בקבוק אחד יכול להשפיע על חישובים הקשורים לצוואר בקבוק אחר. במסגרת זו, מיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב הפכו לשתי חוליות בשרשרת אחת, שתפקידה המרכזי הוא להגביר את כוח ההשפעה על נתיבים חיוניים להובלת האנרגיה ולסחר העולמי.
חשיבותו של קשר זה מתבהרת כשאנו יודעים שדרך מצר הורמוז לבדו היו עוברים מדי יום 20.7 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט וכ-10.5 BCF של גז טבעי נוזלי, מה שהופך אותו לאחד העורקים המרכזיים של הכלכלה העולמית. גם לבאב אל-מנדב, כנקודת חיבור בין האוקיינוס ההודי לים סוף ולאחר מכן לתעלת סואץ, יש תפקיד מכריע במעבר סחורות, אנרגיה ושרשראות אספקה בין אסיה לאירופה. כתוצאה מכך, שילוב שני צווארי בקבוק אלה בתפיסת ביטחון אחת פירושו היווצרות של מעין עומק גיאו-כלכלי שיכול להרחיב את מרחב ההרתעה מהסביבה הפריפריאלית למעבר לאזור.
מכוח קשה להשפעה גיאו-כלכלית - מינוף צווארי הבקבוק של האנרגיה
במסגרת זו, גם מושג הכוח עבר שינוי מהותי. בעוד שבעבר, הרתעה הוגדרה בעיקר על ידי מרכיבים של שליטה טריטוריאלית, צבירת נשק או עליונות בשדה הקרב, כיום היכולת להשפיע על צמתים מרכזיים של הכלכלה העולמית הפכה גם היא לאחד המרכיבים העיקריים של הכוח. בהסתמך על מיקומם הגיאוגרפי של השחקנים הקשורים אליה ועל רציפות השטח בין זירות שונות, ציר ההתנגדות מצא הזדמנות להשתמש בצווארי בקבוק ימיים לא רק כנתיבי מעבר ימיים, אלא גם ככלי לעיצוב האיזון.
משמעות שינוי זה אינה החלפת הכוח הקשה בכוח הכלכלי, אלא הפיכתן של יכולות קשות למנופים גיאו-כלכליים. במילים אחרות, מה שהפך לחשוב יותר ויותר אינו רק האפשרות של עימות בנתיב מים, אלא היכולת להשפיע על חישובי ביטוח, תחבורה, מחירי אנרגיה וסיכון בשוק העולמי. במצב שבו מבנה קבלת ההחלטות במעצמות, במיוחד במערב, רגיש מאוד לזעזועים אינפלציוניים, לתנודות במחירי הנפט ולהפרעות בשרשרת האספקה, כל שחקן שיכול להשפיע על משתנים אלה חורג מרמת שחקן אזורי. מנקודת מבט זו, השפעה על נתיבי מים אסטרטגיים היא גם כלי מרתיע וגם אמצעי לחיזוק כוח המיקוח של ציר ההתנגדות במישור הדיפלומטי.
איזון רב-צדדי - צומת האינטרסים של מעצמות מתפתחות ומסורתיות
ממשל טראמפ השני רואה בשמירה על גישה יעילה לצווארי בקבוק ימיים ובהמשך תפקידה הדומיננטי בהסדרי ביטחון אזוריים כחיוניים להישרדות הסדר הרצוי שלו. לעומת זאת, מעצמות אסייתיות מתפתחות, ובמיוחד סין והודו, מנסות להבטיח יציבות בזרימת האנרגיה והסחר, במקום לחתור לעליונות צבאית ישירה. הבדל זה בסדרי העדיפויות יוצר מרחב תמרון משמעותי עבור שחקנים אזוריים. על ידי ניצול הפער המבני הזה, ציר ההתנגדות יכול להשתמש במיקומו משני צידי הורמוז ובאב אל-מנדב כמנוף ליצירת איזון.
הבעיה כאן אינה רק איום או שיבוש, אלא הפיכה לשחקן שבלעדיו לא ניתן יהיה לעצב הסדרים יציבים לביטחון ימי באזור. מסיבה זו, יש לראות השפעה על שני נתיבי המים הללו כחלק מתהליך רחב יותר של הגדרה מחדש של סדר הביטחון במזרח התיכון; תהליך שבו שליטה אינה פירושה רק נוכחות פיזית, אלא היכולת להשפיע על החלטות, חישובים והתנהגות של שחקנים אחרים.
סיכום
ההתפתחויות הנוכחיות באזור צפון האוקיינוס ההודי מראות כי תחרות על צווארי בקבוק אסטרטגיים לא יכולה עוד להיות מוגבלת לסכסוכים ימיים מוגבלים או למתיחות ביטחונית מזדמנת. מה שמתפתח הוא שינוי בהיגיון הכוח במזרח התיכון, כזה שבו השליטה או היכולת להשפיע על צווארי בקבוק חיוניים בהובלת האנרגיה ובסחר הפכו לאחד המרכיבים החשובים ביותר של ההרתעה ויצירת האיזון.
במסגרת זו, ציר ההתנגדות הצליח לחרוג מקואליציה ביטחונית גרידא ולהפוך לשחקן משפיע בחישובי הכלכלה הפוליטית בעולם, תוך הסתמכות על המשכיות גיאוגרפית, פיזור השטח ולחץ בו-זמני בכמה מישורים. חשיבותה של התפתחות זו היא שמיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב אינם עוד רק נתיבי מעבר ימיים, אלא צמתים אסטרטגיים בארכיטקטורה הביטחונית האזורית, שבהם כל שיבוש, מתח או הגדרה מחדש של הסדרים עלולים להיות בעלי השלכות ישירות על מחירי האנרגיה, אבטחת שרשרת האספקה, ביטוח ימי והתנהגותן של מעצמות.
מנקודת מבט זו, השפעת ציר ההתנגדות על שני נתיבי המים הללו אינה משמעותה השתלטות פיזית עליהם, אלא היכולת לעצב את החישובים הכלכליים והפוליטיים של שחקנים בינלאומיים ולהטיל שיקולים חדשים על סדר הביטחון האזורי. לכן, כל ניתוח המנסה לבחון את ההתפתחויות במפרץ הפרסי ובים סוף אך ורק מנקודת מבט של חופש השיט, ביטחון השיט או תחרות דו-צדדית בין מדינות, התעלם מחלק מהמציאות האסטרטגית הקיימת.
על ידי חיבור בין היכולות המבצעיות שלה לצווארי הבקבוק הרגישים ביותר בכלכלה העולמית, ציר ההתנגדות יצר מעין הרתעה גיאו-כלכלית שתמלא תפקיד מכריע במשוואות העתידיות של המזרח התיכון. ציר ההתנגדות הצליח להפוך את ההרתעה המסורתית למנוף גיאו-כלכלי על ידי צעדיו לאורך נתיבים מקבילים אלה; מגמה שבה השפעה על מסדרונות האנרגיה מהורמוז לבאב אל-מנדב פירושה למעשה שליטה על זרימת הסחר, תמחור האנרגיה ונתיבים חיוניים של הכלכלה העולמית.