על פי סוכנות הידיעות טסנים, בראיון לעיתון הלבנוני "אל-דיאר", נביה ברי, יושב ראש הפרלמנט הלבנוני, הסביר את ההיבטים השונים של המשבר, החל מהזדמנויות לפיוס ועד לסוגיית הנשק, הסכם המסגרת והתפקיד הערבי והבינלאומי בסיוע ללבנון לצאת מהמשבר.

בחשיפת התוכנית החדשה של המשטר הציוני ליצור עימות בין הצבא להתנגדות, הדגיש יושב ראש הפרלמנט הלבנוני כי המוסדות הצבאיים ותנועות ההתנגדות ימנעו בקפידה את מימוש מטרות ישראל וראה את הפתרון האמיתי ליציבות לבנון כיצירת "מטריה בינלאומית" הכוללת את השחקנים האזוריים והטרנס-אזוריים העיקריים.

התוכנית למשוך את הצבא וההתנגדות לעימות

נביה ברי הצהיר כי ישראל, באמצעות לחציה ודרישותיה, מבקשת למשוך את צבא לבנון לעימות עם ההתנגדות, ורואה בכך את מטרתה האמיתית.

עם זאת, יו"ר הפרלמנט הלבנוני הביע ביטחון שזה לא יקרה משום שהעם הלבנוני מבין את הסיכונים שבגרירה לסכסוך פנימי וכי הצבא וההתנגדות לא ישמשו לשרת את מטרות ישראל.

נוסחת יציאה; הצורך ליצור "מטריית תמיכה" בינלאומית

ניה ברי חזר גם על דעתו כיצד לצאת מהמשבר, באומרו: לבנון זקוקה ל"מטרייה בינלאומית" שתסייע בהשגת פשרה והסדר סופי. הוא מאמין שמטריה זו צריכה לכלול את ארצות הברית, ערב הסעודית והרפובליקה האסלאמית של איראן, שכן מדינות אלו הן הערבות העיקריות לכל הסדר בר-קיימא.

אף אחד לא רוצה שהמדינה תישאר ב"מבוי סתום"

יחד עם זאת, הוא הדגיש כי הדלת לפיוס נותרה פתוחה. הוא הבהיר: "אם יש נכונות לפיוס, אני מוכן לכך ואף אחד לא רוצה שהמדינה תגיע למבוי סתום."

התנגדות למשא ומתן ישיר עם המשטר הציוני

באשר לצורה של פשרה אפשרית, ברי, תוך שהוא חוזר על התנגדותו למשא ומתן הישיר שהכריז עליו מלכתחילה, אמר כי הוא ניבא היכן יסתיים משא ומתן כזה; הסכם אותו כינה "הסכם הסתה" ומעשה רע ולא צודק נגד לבנון. הוא ציין כי ההסכם שהושג ב-27 בנובמבר 2024 תחת פיקוחו היה מודל שונה שהוביל לנסיגה מוחלטת של חיזבאללה מדרום הליטאני ללא צורך במשא ומתן ישיר.

נביה ברי גילה כי לפני שהגיע ל"הסכם המסגרת", היה קשר עם הנשיא והוא ביקש שעקרון הנסיגה הישראלית יתבסס על "עיירות" ולא על "אזורי ניסוי"; משום שהוא האמין שאפשרות זו תספק מנגנון שקוף ורציני יותר ליישום. הוא הוסיף כי בבעבדא (ארמון הנשיאות) הסכים לתוכנית זו, אך מאוחר יותר הבינו שב"הסכם המסגרת", עקרון אזורי הניסוי החליף את עקרון הערים.

באשר להרחבת הדרישות הבינלאומיות מעבר לדרום ליטאני, הוא הסביר כי קיימת נכונות לחיזבאללה לסגת מדרום ליטאני במקביל לנסיגה מוחלטת של ישראל. עם זאת, בנוגע לנשק בצפון ליטאני, הוא הדגיש כי העמדה הנוכחית היא לשלוט בנשק במסגרת ממשלת לבנון; לא רק בצפון ליטאני, אלא ברחבי לבנון, כך שהממשלה היא נקודת ההתייחסות היחידה.

"לא להסתה"; העדיפות העיקרית במצב הקריטי הנוכחי

באשר ל"הסכם המסגרת", ברי אמר שכאשר קרא אותו, הוא ראה בו "הסכם הסתה" ולכן הודיע ​​במהירות על עמדתו נגד ההידרדרות של המדינה לכיוון פילוג, באומרו: "לא להסתה, לא לרחובות".

הוא הדגיש כי העדיפות נותרה לשמור על יציבות פנימית ולמנוע גלישה של חילוקי דעות פוליטיים לרחובות, שכן זהו קו ההגנה הראשון לשמירה על שלום פנימי.

באשר לדרכים לצאת מהמשבר, הוא חזר על דעתו כי לבנון זקוקה למטריה בינלאומית כדי לסייע בהשגת פיוס. לדעתו, מטריה זו צריכה לכלול את ארצות הברית של אמריקה, ערב הסעודית והרפובליקה האסלאמית של איראן, שכן הן הערבות העיקריות לכל פיוס מתמשך.

ברך על יוזמות ערביות ובינלאומיות להתגבר על המשבר

באשר למגעים הערביים והבינלאומיים המתמשכים, ובפרט למאמצי מצרים וקטר, ברי בירך על כל היוזמה שתסייע ללבנון להתגבר על סבלה, והדגיש כי כל מאמץ ערבי או בינלאומי שמטרתו לאחד את הלבנונים ולהפיג את רוח הרפאים של הפילוג מבורכת.

יושב ראש הפרלמנט הלבנוני סיכם והדגיש כי עמדתו לא השתנתה מהרגע הראשון: "שמירה על אחדות לאומית, מניעת הסתה והגנה על מוסדות הם בראש סדר העדיפויות בשלב רגיש זה, משום שיציבות לבנון, לדעתי, היא הבסיס עליו יש לבנות כל פיוס פוליטי עתידי."