האתר הקטרי "ערבי 21" פרסם מאמר מאת טלאל עוכל, שכותרתו "ההסכם למיקוש לבנון", ובו הגדיר את ההסכם בין ממשלת לבנון לישראל כ"הסכם מביש ומשפיל".
לדברי כותב המאמר, מדובר בהסכם מביש ומשפיל משום שהוא מוסר את ריבונותה, כבודה, אדמתה וביטחונה של לבנון לידי ישראל, בתמורה לתנאים מוקדמים "בלתי ניתנים למימוש", וכל זאת על סמך הבטחות מצד ארצות הברית וישראל, אשר ההיסטוריה הוכיחה שאינן מחויבות להבטחותיהן ואינן מקיימות אותן.
בהמשך מתייחס הכותב להיסטוריה של הפרת הסכמים מצד ישראל וכותב כי יותר מ־40 שנה חלפו מאז חתימת מה שמכונה "הסכם 17 במאי 1983", אולם ממשלת לבנון דאז לא הצליחה לכפות את ההסכם על העם הלבנוני, וגם ישראל לא עמדה בהתחייבויותיה.
על פי אותו הסכם, ישראל הייתה מחויבת להסיג את כוחותיה מלבנון בשלושה שלבים: תחילה עד צידון, לאחר מכן עד צור, ולבסוף עד "הקו הכחול". אולם הכיבוש נמשך עד שנת 2000, אז נאלץ ראש ממשלת ישראל דאז, אהוד ברק, להודיע על הנסיגה מדרום לבנון.
טלאל עוכל כותב כי באותה תקופה לחיזבאללה ול"ההתנגדות הלבנונית" לא היו היכולות והניסיון העומדים לרשותם כיום.
לדבריו, בהסכם שפורסם לאחרונה התנתה ישראל את התחייבותה לנסיגה בפירוק חיזבאללה מנשקו, מבלי לקבוע לכך לוח זמנים ברור.
כותב המאמר מעלה את השאלה: אילו קלפי מיקוח ואילו אמצעים עומדים לרשות ממשלת לבנון כדי להתממש את התנאים הזה על ידי ישראל? התנאים שהדרך היחידה למימושם היא מלחמת אזרחים בלבנון.
עוד הוא שואל האם בכירי השלטון בלבנון זוכרים את הסכמי אוסלו ואת גורלם, והאם הם יכולים להצביע על הסכם כלשהו שלא סיפק את כל דרישותיה של ישראל, ובכל זאת כובד על ידי ממשלות ישראל.
כותב המאמר סבור כי פירוק "ההתנגדות" מנשקה הוא יעד בלתי אפשרי. לדבריו, צבא לבנון אינו יכול לשמש כלי ליישום התנאי הישראלי. ראשית, גם אם יקבל הכשרה וציוד צבאי מארצות הברית, אין בידיו היכולות הצבאיות שברשות חיזבאללה וכוחות "ההתנגדות הלבנונית". יתר על כן, אם התנאי הישראלי־אמריקאי הזה ייושם על ידי צבא, הצבא יהיה חשוף לפילוג ואף לקריסה.
לדבריו, בנוסח ההסכם, ישנן התייחסויות לאפשרות של "לבנון הרשמית" לפנות לצדדים ערביים בבקשה לסיוע; ואפשרות זו ככל הנראה מהמרת על תפקידה של סוריה.
אם זה יקרה, הדבר יכניס את המשטר הסורי למערבולת של משבר פנימי גדול; משבר המאיים על יציבותו הפנימית ומפתה את ישראל להשיג את מטרתה לחלק את המדינה ולכבוש יותר משטחה על ידי הסלמת התוקפנות וההתערבויות שלה בסוריה.
בסיום המאמר מדגיש הכותב כי "ההתנגדות הלבנונית" תגיב להסכם באמצעות המשך תקיפת הכוחות הישראליים באזורים שבהם הם מוצבים.