רשת אל-ג׳זירה כתבה בניתוח שבחן את מאזן הכוחות ומשוואות הניצחון וההפסד במלחמה האזורית האחרונה, כי לאחר יותר משלושה חודשים מאז תחילת המתקפה של ארצות הברית וישראל על איראן, יש צורך לחזור לסיבות שבגללן הוכרזה מתקפה זו מלכתחילה.

באותה עת נטען כי איראן נמצאת על סף השגת נשק גרעיני וכי ההתמודדות עם מצב זה, בנוסף להשמדת היכולות הגרעיניות, מחייבת גם חיסול מנהיגי המדינה הבכירים ושינוי המשטר באיראן. במקביל למטרות אלו תוכנן גם להשמיד יכולות צבאיות נוספות, כולל חיל האוויר וחיל הים, כוח הטילים והכטב״מים, וכן את משגרי הטילים.

לאחר תחילת המלחמה, וכאשר איראן סגרה את מצר הורמוז, שדרכו עוברים 20% מנפט וגז הצריכה העולמית ומוצרים אסטרטגיים נוספים כמו דשנים כימיים והליום, פתיחת המצר לשיט בינלאומי הפכה לאחת המטרות שארצות הברית פועלת להשגתן.

אלו היו מכלול המטרות שהצד האמריקאי והציוני הציב בהכרזת המלחמה נגד איראן, אולם מבט על התנאים והמציאות בשטח כיום מציג תמונה שונה לחלוטין מהיעדים הללו.

אל-ג'זירה כתבה כי למרות שבשעות הראשונות של התקיפה נהרגו מספר מנהיגים בכירים באיראן, כולל המנהיג העליון של איראן, לא נגרמה רעידה משמעותית במבנה השלטון האיראני, והאנשים שכביכול הצד האמריקאי והציוני כינה "קיצונים יותר" תפסו עמדות הנהגה ופיקוד במדינה.

מן הצד השני, לפי הבטחת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, סוכני המוסד לא הצליחו ליצור מהומות משמעותיות להפלת המשטר האיראני ברחובות.

אל-ג׳זירה מוסיפה כי איראן, מתוך הבנה של הפער העמוק במאזני החימוש בין הצדדים, אימצה גישה חלופית הכוללת החלפת מטוסים ומערכות תקיפה אוויריות מתקדמות בטילים בליסטיים ובכטב״מים שניתן לייצר באופן מקומי ובעלות יחסית נמוכה.

בהיבטים הצבאיים, אף שארצות הברית טוענת כי השמידה את הצי האיראני, ההסתמכות של טהראן על סירות תקיפה מהירות המסוגלות להעביר חומרי נפץ לכלי שיט גדולים, לצד יכולת פריסת מוקשים ימיים, הלכה והתגברה. כיום מיוצרות אלפי סירות כאלה, הידועות כ"צי היתושים", והשליטה בהן נתונה בידי משמרות המהפכה של איראן.

על פי מאמר זה, התפתחויות המלחמה הוכיחו את יעילות האסטרטגיה הזו ואיראן הצליחה לנצל את היתרון של "יכולות א-סימטריות" בתחומים האוויריים והימיים כדי לגרום נזקים לאויב שלא צפה אותם בתחילת המתקפה בסוף פברואר האחרון.

טילים בליסטיים איראניים וכטב״מי "שהאד" חלפו מעל שמי השטחים הכבושים, ופרצו את מערכות ההגנה הרב-שכבתיות של המשטר הציוני, כולל כיפת ברזל, קלע דוד ומערכות "חץ 2 ו-3". חלק מהשיגורים הגיעו ללב השטחים הכבושים, כולל אזור דימונה שבו ממוקנים מתקני הגרעין של ישראל, וגרמו שם לנזקים חומריים ואנושיים כבדים.

על פי הדו״ח, ברור כי האמריקאים והישראלים לא השיגו אף אחת מהמטרות המרכזיות של תחילת המלחמה. השינוי הרצוי להם לא התרחש באיראן ואיראן עדיין מחזיקה ביכולת פעולה צבאית, ובעיקר הצליחה לשמור על מצר הורמוז סגור לשיט בינלאומי.

טילים וכטב״מים איראניים הצליחו לגרום נזקים כבדים לבסיסים אמריקאיים באזור, כולל מתקנים וציוד צבאי. לפי הערכות של גופים עצמאיים, הנזקים כוללים פגיעה באחת ממערכות ההגנה האווירית החדשות מסוג THAAD כאשר לארצות הברית יש רק 8 מערכות כאלה בבסיסיה ברחבי העולם וכל מערכת עולה כמיליארד דולר. כמו כן דווח על השמדת 42 מטוסים אמריקאיים, כולל מטוסי קרב F-15 ו-F-35 ומטוס בקרה  AWACS שעלותו מעל 700 מיליון דולר. יש להוסיף לכך גם את עלויות טילי "טומהוק" שמחיר כל אחד מהם 1.3 מיליון דולר ומיירטי "פטריוט" שכל אחד מהם עולה 4 מיליון דולר.

בעוד שפנטגון העריך בדו״ח שלו לקונגרס כי עלות המלחמה היא 29 מיליארד דולר בלבד, גופים עצמאיים, כולל מודי׳ס(Moody’s),מעריכים כי עלות המלחמה לציבור האמריקאי כבר חצתה את רף 100 מיליארד הדולר.

אל-ג׳זירה מוסיפה כי אם נעבור מהתחום הצבאי והכלכלי להשפעה הפוליטית של המלחמה, נראה כי ההשפעות בתוך ארצות הברית משתקפות בירידה חדה בפופולריות של טראמפ, שצפויה להשפיע לרעה על המפלגה הרפובליקנית בבחירות האמצע בנובמבר הקרוב. בשטחים הכבושים ניתן לראות כי תל אביב סובלת מהשלכות שליליות עמוקות, המתבטאות בעמדות ביקורתיות ומתנגדות לפעולותיה ברמה הרשמית והלאומית של רוב מדינות העולם.

מן הצד השני, ההלימה בין ארצות הברית לבין בעלת בריתה הגדולה והחשובה ביותר, המשטר הציוני, משפיעה באופן שלילי על עמדות הציבור והעמדות הרשמיות כלפי ארצות הברית. כיום מתקיים דיון משמעותי על היקף ההתאמה בין האינטרסים של ארצות הברית וישראל, והשאלה האם תל אביב מנצלת את ארצות הברית להשגת מטרותיה גם כאשר הדבר מנוגד לאינטרסים האמריקאיים. זאת כאשר חלק גדול מהחברה האמריקאית, בעיקר צעירים מתחת לגיל 40, הפכו למבקרים של ישראל.