הצהרותיו האחרונות של עבד אל-מאלכ אל-חות'י, מנהיג תנועת אנסאר אללה בתימן, בדבר מוכנות התנועה ל"כל רמת הסלמה של העימות באזור" הן חלק ממסר הרתעתי המופנה כלפי ארה"ב, המשטר הציוני ושחקנים אזוריים, אשר ניסו בחודשים האחרונים להטות את מאזן הכוחות במערב אסיה לטובתם באמצעות לחצים צבאיים ופוליטיים.

ההתפתחויות בשנתיים האחרונות הוכיחו כי תימן אינה עוד שחקן שולי במשוואות האזוריות. מדינה שהייתה שקועה במשך שנים במלחמת אזרחים ובתוקפנות חיצונית, הפכה כיום לאחד ממרכיבי ההרתעה החשובים ביותר בציר ההתנגדות; מרכיב שהצליח להשפיע, מעבר לגבולותיו הגיאוגרפיים, על הכלכלה העולמית, על הסחר הבינלאומי ועל חישובי הביטחון של המעצמות הגדולות.

"ישראל הגדולה": תוכנית לשינוי מפת האזור

מנהיג אנסאר אללה דיבר בנאומו על פרויקט שאותו תיאר כ"ישראל הגדולה" וכניסיון לשנות את מפת המזרח התיכון. בעקבות המלחמה בעזה, משקיפים רבים סבורים כי המשטר הציוני ותומכיו במערב שואפים לעצב סידורי ביטחון חדשים באזור; סידורים שמטרתם העיקרית היא הגבלת השחקנים העצמאיים והסרת יכולות ההתנגדות מעתיד המשוואות במערב אסיה.

בנסיבות כאלה, תימן אינה רואה עצמה כמגינה על האינטרסים הלאומיים שלה בלבד, אלא מגדירה את עצמה כחלק מחזית אזורית המשתרעת מעזה ללבנון, לעיראק ולאזורים נוספים. מנקודת מבט זו מדגיש עבד אל-מאלכ אל-חות'י את התיאום המתמשך עם ציר ההתנגדות ומזהיר כי כל מלחמה כוללת נגד חזית זו תיענה בתגובה הדדית.

המיקום הגיאופוליטי של באב אל-מנדב

מה שמעניק לאזהרות אלו משקל רב יותר אינו רק היכולת הרקטית ומערך הכטב"מים של תימן, אלא מיקומה הגיאופוליטי הייחודי של המדינה. באב אל-מנדב נחשב לאחד מצוארי הבקבוק הרגישים ביותר של האנרגיה והסחר העולמי. מצר באב אל-מנדב הוא אחד הנתיבים האסטרטגיים החשובים בעולם, המחבר את הים האדום למפרץ עדן ולאוקיינוס ההודי. רוחבו של מעבר ימי זה בנקודה הצרה ביותר שלו הוא כ-30 קילומטרים, והוא שוכן בין תימן בחצי האי ערב לבין ג'יבוטי ואריתריאה בקרן אפריקה. חשיבותו של באב אל-מנדב היא כה רבה, עד כי מומחים רבים רואים בו, לצד מצר הורמוז ותעלת סואץ, את אחד משלושת עורקי הסחר הראשיים בעולם.

על פי הערכות בינלאומיות, למעלה מ-6 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט עוברות בנתיב זה מדי יום. כמו כן, כ-12 אחוזים מהסחר הימי העולמי וקרוב ל-30 אחוזים מתנועת המכולות בעולם תלויים, במישרין או בעקיפין, בביטחון נתיב מים זה. מדי שנה עוברים בבאב אל-מנדב עשרות אלפי כלי שיט מסחריים, מכליות נפט וכלי שיט צבאיים.

כל שיבוש במעבר זה עלול לאלץ את הספינות להקיף את יבשת אפריקה דרך כף התקווה הטובה; מסלול המוסיף כ-6 עד 10 אלפים קילומטרים למסע הימי ומעלה באופן דרסטי את עלויות השילוח העולמיות. מסיבה זו, השליטה והביטחון בבאב אל-מנדב אינם רק סוגיה אזורית, אלא עניין חיוני לכלכלה ולביטחון הבינלאומיים.

חשיבותו של מעבר זה היא כה גדולה, עד כי גם כלי תקשורת ומכוני מחקר מערביים הזהירו שוב ושוב מפני תפקידה המכריע של תימן בביטחון הימי העולמי. המעבר היומי של מיליוני חביות נפט ונפח עצום של סחר עולמי בבאב אל-מנדב גורם לכך שכל חוסר יציבות באזור זה משפיע באופן מיידי על שוקי האנרגיה העולמיים, על עלויות ההובלה הימית ועל שרשרת האספקה הבינלאומית.

תימן: עוצמה מעבר לטילים וכטב"מים

מסיבה זו, בניגוד לתפיסה הרווחת, עוצמתה של תימן אינה מסתכמת רק במספר הטילים או הכטב"מים שברשותה. היתרון האסטרטגי החשוב ביותר של מדינה זו הוא היכולת להשפיע על אחד העורקים הרגישים ביותר של הכלכלה העולמית. זהו בדיוק הגורם שאילץ בחודשים האחרונים חברות ספנות בינלאומיות רבות לשנות את נתיבי ספינותיהן ולהעלות את עלויות ההובלה.

למעשה, אם עזה הפכה לסמל של התנגדות עממית, תימן הפכה לאחד הסמלים של היכולת לתרגם גיאוגרפיה לעוצמה אסטרטגית. מדינה שהייתה נתונה תחת מצור במשך שנים, מסוגלת כעת להשפיע על חלק ממשוואות הביטחון החשובות בעולם.

גם מנקודת המבט האמריקאית, המצב מורכב יותר מבעבר. וושינגטון ניסתה בשנים האחרונות לנהל מספר משברים במקביל; החל מהמלחמה באוקראינה, דרך התחרות עם סין במזרח אסיה, ועד לתמיכה במשטר הציוני במערב אסיה. במצב כזה, פתיחת חזית רחבה חדשה באזור עלולה לגרור עלויות כבדות עבור ארה"ב.

אזהרתו של עבד אל-מאלכ אל-חות'י מפני ניסיונותיה של וושינגטון לגרור את ציר ההתנגדות לעימות כולל ניתנת לניתוח גם במסגרת זו. הניסיון הראה כי בכל פעם שארה"ב ובעלות בריתה ביקשו להגביר את הלחץ הצבאי, חזית ההתנגדות ניסתה ליצור מאזן איומים ובכך לייקר את מחיר קבלת ההחלטות עבור הצד השני.

מנקודת מבט זו, ניתן לראות בנאומו של מנהיג אנסאר אללה חלק מאסטרטגיית הרתעה; אסטרטגיה שמטרתה למנוע חישובים שגויים בוושינגטון ובתל אביב. בספרות הביטחונית, הרתעה תהיה יעילה כאשר הצד השני מגיע למסקנה כי מחיר הפעולה הצבאית עולה על התועלת המשותפת ממנה. תימן מנסה כעת להעביר מסר מסוג זה.

אזהרה למדינות האזור

נקודה חשובה נוספת היא אזהרתו המפורשת של עבד אל-מאלכ אל-חות'י למדינות האזור מפני כניסה למלחמה בשליחותו של המשטר הציוני. חלק זה בנאומו מראה כי מנהיגי אנסאר אללה סבורים כי שחקנים אזוריים מסוימים עשויים להיכנס לזירה במסגרת התוכניות האמריקאיות לבלימת ההתנגדות. עם זאת, ניסיון השנים האחרונות הוכיח כי ממשלות רבות באזור מודעות גם הן להשלכות של מלחמה כוללת כלשהי, ואינן מגלות עניין רב בהפיכה לחלק מעימות נרחב.

המציאות היא שאזור מערב אסיה נמצא כיום בנקודה רגישה. מצד אחד, המשטר הציוני מנסה לנהל את משברי הביטחון שלו באמצעות לחץ צבאי ושינוי המאזנים האזוריים, ומצד שני, ציר ההתנגדות שואף למנוע את הגשמת היעדים הללו תוך שמירה וחיזוק של ההרתעה.

בתווך, תפקידה של תימן הפך לחשוב מאי פעם. מדינה שבעבר נתפסה כסוגיה הומניטרית וביטחונית בלבד, הפכה כיום לאחד השחקנים המכריעים במשוואות הגיאופוליטיות של האזור. תפנית זו אינה מעידה רק על שינוי במאזן הכוחות במערב אסיה, אלא מבטאת גם את צמיחתה של מציאות חדשה; מציאות שלפיה לא ניתן עוד לנתח את ביטחון האזור מבלי לקחת בחשבון את תפקידם של שחקנים לא-מדינתיים ותנועות התנגדות.

סיכום

לסיכום, המסר העיקרי של דברי עבד אל-מאלכ אל-חות'י ברור: כל ניסיון להרחיב את המלחמה ולכפות סדר הרצוי לארה"ב ולמשטר הציוני ייתקל בתגובה נרחבת, שאחד ממוקדיה המרכזיים יהיה תימן. מדינה שנמצאת כיום לא בשוליים, אלא בלב משוואות הביטחון והאסטרטגיה של מערב אסיה, ועשויה במקרה של עימות חדש למלא תפקיד מכריע בעיצוב תוצאותיו.

מסיבה זו, ייתכן שהנקודה החשובה ביותר בהתפתחויות הנוכחיות היא שתימן אינה עוד רק חזית מלחמה; היא הפכה לאחד ממרכיבי ההרתעה האזוריים המרכזיים – מרכיב שיכול להציב בפני כל חישוב ליציאה למלחמה חדשה מורכבויות ועלויות בלתי צפויות.