מאז רצף מערכות הבחירות והטלטלות הפוליטיות בישראל, סקרי מנדטים הפכו מחומר שמופיע רק ערב בחירות לכלי קבוע בשיח הציבורי. אולם ריבוי המדידות לא צמצם בהכרח את הפערים בין הגופים הסוקרים. בדרך כלל, ככל שמתקרבים ליום הבחירות, הנתונים נוטים להתכנס בעקבות היכרות טובה יותר עם דפוסי ההצבעה. הפעם התמונה שונה: גם לאחר שנים של מדידות תכופות, כולל כאלה שנערכו הרחק מעיני הציבור עבור גורמים פוליטיים, הפערים בין התחזיות עדיין נותרו חריגים בהיקפם.

בקצה האחד של הספקטרום נמצא שלמה פילבר, שמנתח את הסקרים עבור ערוץ 14. הסקר האחרון שלו הציג 63 מנדטים לגוש תומכי נתניהו, לעומת 47 מנדטים לגוש הקואליציה החליפית – הכולל את מפלגות האופוזיציה הנוכחית שהצהירו שירצו להקים יחד ממשלה (כלומר ללא המפלגות הערביות). בקצה השני של הספקטרום עומדים סוקרי ערוץ 12 (מנו גבע ומכון מדגם), ערוץ 11 (דודי חסיד וקנטאר) ומעריב (מנחם לזר), שנותנים לגוש נתניהו 51-53 מנדטים בלבד, לעומת 57-59 לגוש הנגדי. באמצע נמצאים שני שחקנים, שבשבועות האחרונים התקרבו זה לזה: צוריאל שרון ממכון דיירקט פולס, שותפו לשעבר של פילבר ומי שעורך היום את הסקרים עבור ערוץ i24, שנותן 60 מנדטים לגוש נתניהו ו-49 לגוש הקואליציה החליפית; ויצחק כ"ץ ממכון מאגר מוחות, שלפי הסקר ששידר בשבוע שעבר בערוץ 13, לנתניהו יש 56 מנדטים, ולגוש הנגדי – 54.

מעולם לא התנהלה בישראל מערכת בחירות עם פער גדול כל כך בין סוקרים. במערכת הבחירות הקודמת פילבר אמנם כבר היה כאן, ולאורך הקמפיין הציג נתונים מחמיאים יותר לנתניהו מאחרים – נתונים שבדיעבד התבררו כקרובים מאוד לתוצאות האמת – אבל הפערים בין הסוקרים היו מצומצמים יותר. כך, פילבר זיהה שיש רוב קטן לנתניהו, בעוד שהאחרים קבעו שיש לו 58-60 מנדטים. זה פער גדול מבחינת השלכותיו, אבל קטן מאוד סטטיסטית. הפעם, כאמור, זוהי אופרה אחרת.

הפערים נותרו גדולים למרות מגמת צמצום מסוים שנראית באחרונה. בין 51 ל-63 מנדטים משתרע אוקינוס של חצי מיליון מצביעים, פער חריג שמעורר שאלות. סקר, יסביר כל סטטיסטיקאי, יש להשוות רק לסקרים קודמים של אותו הסוקר, או לפחות לסקרים דומים לו. התשובה לא תימצא בממוצע בין כולם, או במילים אחרות: מישהו בטוח טועה.

שתי שיטות עיקריות

דרך אחת להסביר את הפער היא בחינה של שיטות האיסוף. סוקרים לא ממהרים להסביר לפרטים איך הם עובדים. חלקם, כמו פילבר, אף ממעטים בכך במיוחד. אבל בגדול ישנן שתי שיטות עיקריות, כשבפועל רוב הסוקרים משתמשים באחת מהן לביצוע חלקו העיקרי של הסקר, ומשלימים את המלאכה בעזרת שיטות אחרות.

ככל הידוע, הסקרים של ערוצים 11, 12 ו-13, משתמשים בעיקר בשיטת הפאנלים: הם מחזיקים קבוצה גדולה מאוד של אנשים, שזהותם נבדקה ואומתה מראש, ופונים אינטרנטית לפלח מהם, שמייצג מדגם של האוכלוסייה. לשיטה הזו יש יתרון ברור בעיני משתמשיה – אתה יודע למי אתה מתקשר, ואתה יודע מי עונה לך. בנוסף לכך, אחוז ההיענות בפאנל של אנשים שמצפים לפנייה ממך, גבוה במיוחד. לאט לאט מתמלאות ה"מכסות" של פלחי האוכלוסייה השונים הנדרשים לסקר, ואת היתר – אוכלוסיות עם פחות גישה או נכונות להשתמש באינטרנט – משיגים הסוקרים בדרכים מסורתיות. לשיטה זו יש גם חסרונות, שהבולט שבהם הוא היכולת של שחקנים פוליטיים "להטריל" אותה, ולהביא לתוצאות שגויות במתכוון: מתנגדי השיטה יטענו שמכיוון שהפאנל סגור מראש, קל יותר לשתול בו באופן קבוע אנשים שמתחזים לאחרים. תומכיה טוענים מנגד כי מנגנוני ההגנה והזיהוי מראש מונעים תקלות כאלה.

דרך נוספת שבה עובדים הסוקרים היא פנייה המונית לאנשים אקראיים, במה שמכונה "שיטת הסמסים", אף שכיום הפנייה כבר לא מתבצעת בהודעות טקסט סלולריות. ככל הידוע, זו השיטה העיקרית שבה משתמש שרון בסקרי i24. היא מבוססת על פנייה למספר עצום של נשאלים אקראיים ושונים – 100 אלף איש, נניח – במטרה להגיע לכמה מאות משיבים (500 לפחות, לפי הסטנדרט המקובל בשוק). כך, מסבירים תומכי השיטה, קשה לבעלי אינטרסים לעוות ולהטות את הסקר. למולם טוענים מתנגדיה כי כשפונים ל-100 אלף איש, אין דרך לדעת מי ענה לטלפון. יכול להיות שהטלפון שאליו פנית רשום על שם קשישה, אבל מי שמחזיק בו הוא ילד בן שש.

ככל הידוע ולפי עדותו ברשתות, בשיטה ברוח זו עבד פילבר במשך רוב תקופת פעילותו. לפני כמה שבועות חשף בר פלג כי פילבר עבר לעבוד בחברת NEXT DATA, שהוקמה באוקטובר האחרון על ידי בעלי ערוץ 14, ושאוספת כיום את הנתונים לסקרים שפילבר מפרסם בערוץ. בתגובה לחשיפה מסר הערוץ כי "החברה עורכת מדגמים בקרב עשרות אלפי נשאלים, והמדגם מייצג את אזרחי מדינת ישראל. ניתוח התוצאות נעשה בשיטות סטטיסטיות מקובלות, לפי ניתוח שכבות". עם זאת, החברה לא מפרטת כיצד נערכים הסקרים – בטלפון, באינטרנט או בהודעות. בתשובה לשאלת "הארץ" בנושא מסר פילבר: "אני עובד באותן שיטות מתודולוגיות".

הסוקרים המשתמשים בכל אחת מהשיטות יסבירו בהתלהבות למה השיטה שלהם נכונה, אבל גם אלה וגם אלה יודו – שתיהן שיטות מקובלות לעבודה סטטיסטית מחקרית, ובלאו הכי אין בהבדל ביניהן כדי להסביר את הפער הגדול בסקרי הבחירות בסבב הנוכחי. כאן נכנס השלב השני של עריכת הסקר: אחרי האיסוף והתשאול, מגיע תור השקלול והניתוח. זה השלב שבו הסוקר צריך לבדוק אם נפלו פגמים בתוצאות שאסף ואיך נכון לתקן אותם, לפני שיגיש את המספרים הסופיים למזמין הסקר. הוא נדרש כאן בעצם לשתי משימות מורכבות: להבין את הכשלים בשיטה שלו עצמו, ולהיות מעין פרשן פוליטי – לפי הבנתו ושיקוליו. הסוקרים השונים אמנם טוענים שהתיקון שנעשה לתוצאות הוא מינימלי, אבל ייתכן שדווקא שם טמון הפער בתוצאות, וזה גם האזור שמעורר חשדות בתעשייה.

פילבר, למשל, טוען לעתים קרובות שלא סביר שכל כך הרבה ליכודניקים עזבו את נתניהו מאז הבחירות. אחרים יטענו שהאירועים שהתרחשו במציאות יכולים בהחלט להסביר תנועה כזו, בוודאי אם היא קבועה ושיטתית כבר כמה שנים. עוד טוען סוקר חדשות 14 שלא ייתכן שהמפלגות החרדיות זוכות לפחות מנדטים בסקר מאשר היו להן בתוצאות האמת של הבחירות הקודמות, אם האוכלוסייה שהן מייצגות נהנית מהגידול הטבעי הגדול ביותר בישראל. אחרים יסבירו מנגד שהייצוג הנרחב של החרדים בכנסת הנוכחית היה תולדה של מצב יוצא דופן, שבו מספר עצום של קולות נותר מחוץ לכנסת ומתחת לאחוז החסימה, שכן מרצ, בל"ד והבית היהודי שרפו קולות בהיקף חריג יחסית. סוקר אחד יטען שהתוצאה שהוא רואה בסקר היא תולדה של מצב רגעי ובר חלוף, למשל זעם או שביעות רצון בציבור ממועמד מסוים, ולכן יש "לתקן" אותה. אחר יטען שהסקר נועד לשקף את המצב באותו הרגע, גם אם סופו להשתנות, ועל כן יש להותיר את המספרים כמו שהם.

במקרה של פילבר, לצד שאלת השקיפות ישנה גם השאלה האישית, היות שעד לאחרונה הוא היה עד מדינה במשפטו של ראש הממשלה נתניהו, שחקן מרכזי משהו בסקרים. בפברואר האחרון זימנה אותו הפרקליטות לשימוע לפני העמדה לדין בשל הפרת הסכם עד המדינה ופגיעתו המכוונת, לשיטתה, במהימנות הגרסה שמסר בחקירותיו. לא מן הנמנע שגם זה מטיל צל מסוים על הסקרים שלו בעיני הצופים. בוויכוחים ברשת – הגזרה התקשורתית המרכזית שבה הוא משיב לטענות נגדו, ושאליה גם הפנה את "הארץ" במענה לבקשת התגובה לכתבה – פילבר מוצא עצמו מתמודד שוב ושוב עם טענה המושמעת גם בתעשייה, ולפיה נתניהו אמנם מתהדר בתוצאות הסקרים שהוא מפרסם, אבל אלה לא בהכרח הסקרים שעליהם הוא מתבסס בבואו לקבל החלטות פוליטיות.

אנחנו חיים בעידן שבו האמת נתפסת כעניין יחסי. דיווחי החדשות בערוצים השונים נבדלים במידה רבה בתפיסת המציאות שהם מתארים, ונראה שהדבר משתקף גם בסקרים המשודרים בהם. כמו שפרסומים חדשותיים משפיעים על המציאות שאותה הם מסקרים, גם סקרי דעת הקהל מנוצלים לעתים כדי להשפיע על דעת הקהל עצמה. לאזרחים ולאזרחיות לא נותר אלא להחליט בעצמם למי להאמין, ולבחון את המספרים בהקשר שבו פורסמו – לאור אמונם המצטבר בגוף המשדר ובסוקר, לאור השקיפות היחסית המאפיינת את תהליך העבודה שלו, ותוך שימוש בהגיון הבריא שלהם עצמם. ייתכן שיהיה קל יותר להבין את התמונה אם הפערים בין תוצאות הסוקרים השונים ימשיכו להצטמצם, כפי שנראה בשבועות האחרונים. יש לקוות שאם אכן כך יקרה, זה יהיה בגלל מה שאמרו הנשאלים באמת.

תגובת שלמה פילבר: "בשש השנים שאני בתחום עבדתי עם כל ערוצי התקשורת בישראל, ועם שמונה מתוך 12 המפלגות בישראל – רובן לא תומכות נתניהו. כולם קיבלו שירות מקצועי, אמין ומדויק, והיו שבעי רצון. כל מה שיש לי לומר מופיע באריכות ובמפורט בפיד שלי בטוויטר ובטלגרם. אין לי מה להוסיף. הוויכוח יוכרע בליל הבחירות ב-22:01".