העיתון הלבנוני "אל-אח'באר" כתב במאמר כי הישות הציונית, בעקבות הדלפת המידע בנוגע לטיוטת מזכר ההבנות המתגבש בין וושינגטון לטהראן, מביעה את דאגתה הגוברת מהסכם אפשרי בין שני הצדדים. תל אביב חוששת שההסכם המסתמן יהפוך לנקודת חולשה עבורה.
המלחמה שפתחו ארה"ב והישות הציונית נגד איראן במטרה להפיל את השלטון באיראן, נמצאת בשלביה האחרונים, בעוד שהתוצאה החשובה ביותר שלה היא ייצוב הריבונות האיראנית וחיזוק מעמדה האסטרטגי, כוחה ומיקומה של איראן בזירה האזורית והבינלאומית. בניתוח שפרסם העיתון העברי "ידיעות אחרונות", נחשף החשש העמוק של הישות הציונית מהדלפת המידע על טיוטת מזכר ההבנות המתגבש בין וושינגטון לטהראן. חוגי קבלת ההחלטות בתל אביב חוששים שההסכם המסתמן לא יבטיח את פירוק פרויקט הגרעין האיראני כפי שישראל קיוותה, לא יגביל את תוכנית הטילים הבליסטיים, ולא יעצור את פעילות בעלות הברית האזוריות של איראן.
לפי אל-אח'באר, חששות אלו הם רק חלק קטן מהתמונה הכללית ומהמציאות הכוללת של המלחמה באיראן; ההשלכות האסטרטגיות השליליות של מלחמה זו על ישראל, כולל עיצוב מחדש של מעמד איראן בעומק האזור, שחיקת ההרתעה ובסופו של דבר האפשרות של נסיגה אמריקאית עתידית מהאזור, עשויות להיות רחבות ועמוקות יותר ממה שמוצהר בשלב זה.
אל-אח'באר מוסיף כי למרות שעדיין מוקדם לדבר על סיום המלחמה או על הסכם, ועדיין לא ניתן לספק הערכה סופית ומדויקת של ההישגים וההפסדים של הצדדים המעורבים, והשלכותיהם על האזור והעולם כולו, סימני הדאגה הישראלית הופיעו ברמות שונות, כאשר הבולטים שבהם ניתנים לצפייה בסעיפים הבאים:
ראשית: הפרצות הביטחוניות
הדאגה העיקרית של הישות הציונית מתמקדת בסעיפים שהושמטו מההסכם. הטיוטה שהוצגה מהבנות אלו אינה מחייבת את טהראן לפרק את פרויקט הגרעין שלה כפי שתל אביב מייחלת. במקום זאת, לפי הנוסח הרווח, היא מאפשרת לאיראן לשמור אורניום מועשר ברמה של 60% על אדמתה. למרות דיווחים על הסכמה ראשונית של איראן להעברת אורניום זה אל מחוץ למדינה, הטקסט הנוכחי של ההסדר הסופי דוחה סוגיה זו לסבבי המשא ומתן הבאים.
אותו הדבר נכון גם לגבי תיק הטילים הבליסטיים והכטב"מים, אשר הושמטו לחלוטין מהטקסט הנוכחי באמתלה של דחייתם לשלבים מאוחרים יותר. מקורות ציוניים סבורים כי טיוטת ההסכם הנוכחית אינה מטילה מגבלות כלשהן על פעילות בעלות הברית האזוריות של איראן, במיוחד חיזבאללה, אנסאר אללה (החות'ים) וקבוצות ההתנגדות בעיראק. כמו כן, הטיוטה קוראת להפסקת הפעולות העוינות בכל החזיתות, כולל החזית הלבנונית, מה שמשמעותו בפועל הגבלת ידיה של תל אביב בתוקפנות נגד לבנון, וחוגי הביטחון של הישות הציונית מתארים זאת כ"תוצאה אסטרטגית קטסטרופלית" עבורם.
שנית: עיצוב מחדש של מעמד איראן והתמורה הגיאופוליטית
הדאגה של הישות הציונית חורגת מההיבטים הטכניים של ההסכם ומגיעה להשלכות הגיאופוליטיות שלו. למרות דחיית הצעתה של טהראן על ידי ארה"ב להחלת ריבונות חדשה במצר הורמוז, חוגי קבלת ההחלטות בתל אביב חוששים שכל גמישות אמריקאית במשא ומתן תוביל לקיבוע הכרה מרומזת ביכולתה של איראן להשפיע על ביטחון המצר, דבר שיחזק את מעמדה האזורי ויציב אותה כשחקן שאי אפשר להתעלם ממנו במשוואות הביטחוניות והכלכליות. כמו כן, שחרור חלקי או מלא של הנכסים האיראניים המוקפאים בחו"ל יעניק לטהראן נזילות פיננסית שתאפשר לה להתגבר על ההשלכות הכלכליות הנובעות מהמלחמה ומהסנקציות, ובמקביל להמשיך בתמיכה בשותפיה האזוריים בחזיתות השונות, ובכך להכפיל את רמת האיומים העומדים בפני הישות הציונית.
שלישית: הבידוד של הישות הציונית
סעיף זה הוא אולי הדאגה העמוקה, המשפיעה ואף המסוכנת ביותר של הישות הציונית בטווח הארוך. תהליך המשא ומתן שארה"ב מנהלת באמצעות תיווך פקיסטן וקטאר מתקיים ללא השתתפותה של תל אביב בדיוניו המהותיים, ומצביע על תמורה במעמדה של הישות הציונית מ"שותף אסטרטגי" למשהו הדומה ל"קלף מיקוח" שמשתמשים בו בעת הצורך, ולאחר מכן מתעלמים ממנו ברגע המתקרב להסכם.
דבר זה אינו מוגבל רק לאובדן מעמדה של הישות הציונית, אלא מוביל לאפשרות של היווצרות הסכמים אזוריים גדולים המנוגדים לאינטרסים של תל אביב, וזאת בתנאים שבהם לתל אביב אין יכולת להטיל עליהם זכות וטו או אפילו להפחית מעוצמת השלכותיהם או לנווט אותם באופן שישרת את האינטרסים שלה.
אל-אח'באר מבהיר בסיום כי תהליך המשא ומתן בין וושינגטון לטהראן כעת אינו אלא דחיית נקודות המחלוקת המהותיות לשלבי המשא ומתן הבאים. כמובן שנראים סימנים אופטימיים יחסית המעידים על רצון הצדדים להגיע להסכם וויתורים הדדיים בנתיב זה, אך עדיין מוקדם לדבר בנחרצות על הסכם קבוע או על הסדרים יציבים ובר קיימא.
חוגי הביטחון של הישות הציונית סבורים מסיבה זו כי השגת הסכם סופי בעתיד הקרוב היא בלתי אפשרית. הם רואים בכל הבנה אמיתית דבר המצריך ויתורים מהותיים מצד איראן, שנראים כעת קשים, ודבר זה מחייב את דחיית הנושאים הרגישים יותר לשלבים הבאים.
אך הפרדוקס המעורר את דאגתה של תל אביב הוא שדווקא דחייה זו עשויה, עם הזמן, להחליש את עמדת המיקוח האמריקאית. הממשל האמריקאי, לאחר משא ומתן ממושך, עלול למצוא את עצמו במצב שבו הוא יחסית אינו מסוגל להפעיל את מנוף הלחץ הצבאי, ומשמעות הדבר היא מתן יתרון הזמן לאיראן ואספקת הזדמנות עבורה להתחמק בהדרגה מהתחייבויותיה הקשות.