העיתון "וושינגטון פוסט", בדיווח מאת בעל הטור הוותיק דייוויד איגנשיוס, ניתח את המאמץ הדחוף של ממשל דונלד טראמפ להשיג הסכם שלום עם איראן.
להלן כמה מהצירים המרכזיים בדיווח זה:
1. נסיגה מהתנאים הראשוניים
מסגרת ההסכם שוושינגטון שואפת אליו רחוקה משמעותית מסיסמת "כניעה ללא תנאי" של טראמפ בתחילת המלחמה (ב-28 בפברואר). עסקה זו, מעבר להיותה ניצחון, מהווה נתיב יציאה לשעת חירום עבור טראמפ ממלחמה שלא הניבה לו כל ניצחון.
2. עמימות בפרטים הטכניים והגרעיניים של ההסכם
הצירים המרכזיים של הטיוטה כוללים פתיחה מיידית וללא מכסים של מצר הורמוז והתחייבות איראנית שלא לפתח נשק גרעיני, בתמורה לשחרור נכסים מוקפאים והסרה הדרגתית של הסנקציות. עם זאת, פרטי תוכנית הגרעין נדחו לתקופה של 60 יום והם נותרו עמומים מאוד; שכן איראן טרם הסכימה להוצאת האורניום המועשר מתחומיה.
3. מאמץ לבלום את משבר האנרגיה
הבית הלבן מקווה כי עם פתיחת מצר הורמוז, שוק האנרגיה העולמי יירגע באופן מיידי. גורמים רשמיים במערב מאמינים כי התור הארוך של הספינות התקועות במפרץ הפרסי נושא כ-150 מיליון חביות נפט, שכניסתן לשוק תרסק את המחירים; טענה שאנליסטים עצמאיים בשוק מביטים בה בספקנות לגבי מהירות התממשותה.
4. היעדר חלופות
איגנשיוס כותב כי כאשר נשאל גורם המעורב בתכנון המלחמה, הוא אמר שארה"ב יכולה להפציץ הכל, אך אין לה שום ברירה שיכולה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של איראן.
5. סיכום
הניתוח של הוושינגטון פוסט מראה כי טראמפ מבקש לחתום על הסכם עם איראן שימלט אותו בפועל מביצה צבאית וממבוי סתום אסטרטגי. כפי שהודו מתכנני המלחמה בפנטגון, לארה"ב יש את היכולת להפציץ כל נקודה, אך הפצצות אלו אינן מסוגלות לשנות את השיקולים האסטרטגיים של איראן.