התפטרותה של ראש המודיעין הלאומי האמריקאי, טולסי גאברד, החזירה את תשומת הלב למצב הפילוג המתגבר בתוך ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, במיוחד משום שהיא מגיעה לאחר סדרת התפטרויות והדחות שפגעו בתפקידים רגישים בממשל ובמנגנוני הביטחון והצבא.

המלחמה מול איראן יצרה מחלוקות מהותיות בתוך הממשל האמריקאי סביב הערכת האיום האיראני וגבולות השימוש בכוח, ולכן הפכה לנקודת ציר לעיצוב מחדש של היחסים בתוך המערכת הפוליטית האמריקאית ולהכוונת מסלול המדיניות האמריקאית בזירה הפנימית והחיצונית.

בזירה הפנימית בארה״ב

הממשל חווה כמה התפטרויות, ובמקביל שר ההגנה פיט הגסת' פיטר מספר קצינים בצבא האמריקאי, ובראשם ראש המטה של הצבא. לפי דיווחים אמריקאיים רבים, פיטורים אלו נבעו ממחלוקות סביב ניהול המלחמה מול איראן, במיוחד בשאלת האפשרות למעורבות קרקעית או להרחבת היקף העימות. חלק מהדיווחים אף מצביעים על כך שטראמפ ביקש להבטיח הנהגה צבאית שתהיה מתואמת עם תפיסתו ועמדותיו.

בתוך המפלגה הרפובליקנית, הפילוג הישן בין מחנה "אמריקה תחילה" לבין הימין השמרני-התערבותי, כלומר "הנאו-שמרנים", העמיק עוד יותר. בנוסף, הופיע זרם בתוך בסיס התמיכה של טראמפ הרואה בכך שישראל גררה את ארה״ב למלחמה שאינה משרתת את האינטרס שלה. במקביל, עליית מחירי האנרגיה לצד הקושי להשיג הכרעה צבאית מול איראן הובילו לעלייה בשיעור המתנגדים למלחמה ולירידה בפופולריות של טראמפ לרמות נמוכות.

לכן, ההצבעה בבחירות האמצע בארה״ב תהווה למעשה משאל עם על הבחירה בין שני קווים פוליטיים: הראשון תומך בהגמוניה ליברלית-התערבותית, והשני קורא לארה״ב לצמצם את המעורבות הצבאית ולאמץ מדיניות של "איזון מרחוק".

בהתאם לכך, תוצאות הבחירות יקבעו את הכיוון שארה״ב תאמץ בניהול יחסיה הבינלאומיים, במיוחד בתקופה שנותרה לכהונת טראמפ: האם תמשיך להשתמש בכוח צבאי ככלי מרכזי לעיצוב מחדש של הסדר העולמי, או שתעבור למודל סלקטיבי יותר, המתמקד בניהול תחרות ובהפחתת מעורבות ישירה.

בזירה הבינלאומית

מה שהופך את בחירות האמצע בארה״ב למכריעות הוא שתוצאותיהן לא יוגבלו למדיניות הפנים בלבד, אלא ישפיעו ישירות על צורת המערכת הבינלאומית בשלב הבא. אם הבחירות יחזקו שוב רוב פנימי התומך בתפקיד התערבותי כמו זה שמוביל טראמפ כיום, פירוש הדבר יהיה המשך דפוס של עימותים פתוחים וחיזוק נוסף של היגיון ההגמוניה.

לעומת זאת, אם הן יביאו לצמצום מספר התומכים בהתערבויות צבאיות בקונגרס הבא, הן עשויות לדחוף את ארה״ב לריסון התנהגותה ההתערבותית ולניסיון לעצב מחדש את המערכת הבינלאומית בגבולות מציאותיים יותר.

כך, המלחמה האמריקאית-ישראלית נגד איראן מוצגת כרגע מבחן אמיתי לכוחה של ארה״ב וליכולתה להתערב היכן שתרצה ומתי שתרצה. עם זאת, העלות האסטרטגית הגדולה ביותר של מלחמה זו עשויה להיות שחיקה יחסית בכוח ההרתעה האמריקאי, שכן מדינה אזורית הנתונה לסנקציות מתמשכות במשך עשורים הצליחה להתיש את המעצמה החזקה בעולם.

מלחמה זו עשויה גם להאיץ שינויים שכבר מתרחשים במאזן הכוחות העולמי, ולהטיל מגבלות נוספות על יכולתה של ארה״ב להיכנס לעימותים פתוחים, במיוחד לאחר שהמחיר הפוליטי והכלכלי של המלחמה עלה בזירה הפנימית האמריקאית.

בהתבסס על כל האמור, מתברר שהמלחמה נגד איראן הפכה לנקודת מפגש בין שני מסלולים בארה״ב: הראשון הוא משבר פנימי שחשף שסעים מבניים עמוקים במערכת הפוליטית האמריקאית; והשני הוא שינוי בינלאומי רחב יותר שמעלה מחדש את שאלת ההנהגה העולמית והסדר הבינלאומי הנבנה.

ומתוך הצומת הזה מתעצבת המערכה האמיתית סביב השאלה איזה סדר עולמי תבקש ארה״ב לבסס במהלך התקופה שנותרה לכהונת טראמפ, ואילו כלים היא תאמץ לשם כך נוכח לחצים פנימיים גוברים וסביבה בינלאומית משתנה.