לפי סוכנות הידיעות טסנים, בעוד שהסיכון במעבר מכליות נפט דרך מצר הורמוז הפך בחודשים האחרונים לאחד הנושאים המדאיגים ביותר עבור תעשיית הספנות הימית, דיווח חדש של העיתון ״פייננשל טיימס״ מצביע על כישלון תוכנית הביטוח האמריקאית שנועדה לכסות ספינות העוברות בנתיב זה — תוכנית שלמרות פרסום נרחב עדיין לא העניקה אפילו דולר אחד של כיסוי ביטוחי אמיתי.
ה״פייננשל טיימס״, בהתבסס על שני מקורות יודעי דבר, דיווח כי התוכנית שממשלת ארצות הברית גיבשה לביטוח ספינות העוברות במצר הורמוז לא הופעלה אפילו חודשיים לאחר ההכרזה הרשמית עליה. זאת למרות שדונלד טראמפ הצהיר בעבר כי ארצות הברית מוכנה לספק כיסוי ביטוחי למעבר ספינות בנתיב האנרגיה האסטרטגי הזה.
לפי הדיווח, הערך הנומינלי של התוכנית עשוי להגיע עד 225 מיליארד דולר, אך לדברי מתווכי ביטוח, התנאים המורכבים והתלות בליווי של הצי האמריקאי גרמו לכך שבעלי ספינות רבים אינם מעוניינים להשתמש במנגנון זה. מרקוס בייקר, ראש תחום הביטוח הימי בחברת ״מארש״, אמר לעיתון כי ייתכן שהתוכנית שמקדמת ממשלת הודו להקמת מנגנון ביטוחי חדש תהיה מוצלחת יותר, משום שהיא מתמקדת במימון ואינה תלויה בתמיכה צבאית.
לפי ״טסנים״, ההתפתחויות האחרונות במפרץ הפרסי זעזעו את שוק הביטוח הימי העולמי והעלו באופן משמעותי את עלויות המעבר של מכליות נפט דרך מצר הורמוז. כיום, עבור בעלי ספינות רבים, הסוגיה המרכזית איננה היכולת הטכנית לעבור במעבר הימי החיוני הזה, אלא האפשרות לקבל כיסוי ביטוחי אמין לביצוע ההפלגה.
מצר הורמוז נחשב לאחד מצווארי הבקבוק החשובים ביותר של שוק האנרגיה העולמי, ולפני המשברים האחרונים עברו בו כחמישית מסחר הנפט העולמי וחלק משמעותי מסחר הגז הטבעי הנוזלי. עם העלייה בסיכוני הביטחון באזור, גם חברות הביטוח הימי ושוקי ביטוח המשנה בעולם שינו את הערכות הסיכון שלהן בנוגע למעבר ספינות — דבר שהוביל לעלייה חדה בפרמיות הביטוח ולהקשחת התנאים לקבלת כיסוי ביטוחי.
בשוק הביטוח הימי קיימות שלוש שכבות מרכזיות של כיסוי: ביטוח גוף ומנועי הספינה, ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, וביטוח סיכוני מלחמה. בתנאים רגילים, שתי השכבות הראשונות מספיקות לפעילות הספינה, אך באזורים מסוכנים, ללא כיסוי לסיכוני מלחמה, הפעילות הכלכלית כמעט בלתי אפשרית. בשל כך, מה שמכונה ״פרמיית סיכון מלחמה נוספת״ הפך למרכיב הכלכלי החשוב ביותר בתחום ההובלה הימית באזור.
דיווחים מענף הביטוח מראים כי שיעור הכיסוי הזה, שבעבר היה אחוז קטן מאוד מערך הספינה, זינק לעיתים פי כמה, ובמקרה של מכליות ענק מדובר בעלויות שעשויות לפגוע באופן משמעותי ברווחיות של כל הפלגה. במצב כזה, החלטת בעל הספינה כבר איננה רק בחירה תפעולית, אלא חישוב מורכב בין עלות הביטוח, ערך המטען וסיכון הנתיב.
שוק לונדון, שנחשב לאחד המרכזים החשובים בעולם לביטוח ימי, הרחיב בחודשים האחרונים את אזורי הסיכון הגבוה ודורש אישורים מיוחדים ותשלום פרמיות נוספות עבור מעבר בהם. כתוצאה מכך, ספינות רבות נדרשות לקבל אישור פרטני מהמבטח עבור כל מעבר באזור — תהליך שמייקר את העלויות ומעניק בפועל לחברות הביטוח זכות וטו.
גם בשוק ביטוחי המשנה ניכרת מגמת זהירות. חלק מחברות ביטוח המשנה הגדולות צמצמו את היקף הכיסוי שלהן או מציעות אותו במחירים גבוהים בהרבה, דבר שמפעיל לחץ נוסף על חברות הביטוח הישיר ומעלה עוד יותר את העלויות.
במציאות הזו, גם זהות הספינה הפכה לגורם מרכזי בהערכת הסיכון. המבטחים בוחנים לא רק את נתיב ההפלגה, אלא גם גורמים כמו דגל הספינה, הבעלות האמיתית, החוכר ויעד המטען. לכן ייתכן ששתי ספינות העוברות באותו מסלול יקבלו תעריפי ביטוח שונים לחלוטין.
כל ההתפתחויות הללו הפכו את הביטוח הימי להרבה יותר מכלי פיננסי בלבד. כיום, גם אם המעבר הפיזי במצר הורמוז אפשרי, ללא ביטוח תקף בנקים מממנים, רוכשי נפט, נמלי יעד וחברות ספנות אינם מוכנים לאשר את הפעילות. מצב זה ממחיש כי בעת הנוכחית, גורלו של חלק מסחר האנרגיה העולמי נקבע לא רק בים — אלא גם במשרדי חברות הביטוח ובשוקי ביטוח המשנה.