העתירות נגד מינויו של גופמן מציבות את בג"ץ בפני דילמה מורכבת: האם להפעיל ביקורת שיפוטית חריגה על מינוי ביטחוני בכיר, או להעניק משקל מכריע להחלטת ועדת המינויים ולשיקול הדעת של הדרג המדיני. העותרים טוענים כי הפרשות שבהן נקשר שמו של גופמן מעלות סימני שאלה חמורים באשר ליושרו ולכשירותו הערכית לתפקיד הרגיש ביותר בקהילת המודיעין. מנגד, תומכי המינוי מדגישים את ניסיונו המבצעי ואת העובדה שהגורמים המקצועיים שבחנו את המינוי לא מצאו עילה למנוע אותו. הדיון צפוי לעורר מחדש את המחלוקת הציבורית סביב גבולות כוחה של מערכת המשפט, במיוחד לאחר המאבק הפוליטי והמשפטי סביב עילת הסבירות והיחסים בין הרשויות.
האם בג"ץ יתערב שוב?
הדיון שייערך מחר בבג"ץ בעתירות נגד מינויו של רומן גופמן לראש המוסד עשוי להפוך לאחד המבחנים המשמעותיים ביותר של מערכת המשפט מאז ביטול תיקון עילת הסבירות.
העתירות נגד מינויו של גופמן מציבות את בג"ץ בפני דילמה מורכבת: האם להפעיל ביקורת שיפוטית חריגה על מינוי ביטחוני בכיר, או להעניק משקל מכריע להחלטת ועדת המינויים ולשיקול הדעת של הדרג המדיני. העותרים טוענים כי הפרשות שבהן נקשר שמו של גופמן מעלות סימני שאלה חמורים באשר ליושרו ולכשירותו הערכית לתפקיד הרגיש ביותר בקהילת המודיעין. מנגד, תומכי המינוי מדגישים את ניסיונו המבצעי ואת העובדה שהגורמים המקצועיים שבחנו את המינוי לא מצאו עילה למנוע אותו. הדיון צפוי לעורר מחדש את המחלוקת הציבורית סביב גבולות כוחה של מערכת המשפט, במיוחד לאחר המאבק הפוליטי והמשפטי סביב עילת הסבירות והיחסים בין הרשויות.
לפני יותר משלושים שנה, בפסק דין מהדהד, פסל בג"ץ את החלטת ממשלת רבין למנות את בכיר שב"כ לשעבר, יוסי גנוסר, למנכ"ל משרד השיכון. שלושת שופטי ההרכב קבעו פה אחד כי מינויו של גנוסר לוקה בחוסר סבירות קיצוני בשל מעורבותו בשיבוש הליכי חקירה בפרשת קו 300. זאת, אף על פי שגנוסר וחבריו קיבלו חנינה מהנשיא חיים הרצוג ולא הועמדו לדין. בפסק הדין כתב אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, כי מינוי גנוסר "פוגע עמוקות באמון הציבור ברשות הציבורית ובשירות הציבורי. עבריין שהעיד לשקר ושיבש הליכי משפט ובמעשיו אלה פגע בחופש הפרט - כיצד יוכל להנהיג משרד ממשלתי?".
ישנם קווי דמיון משפטיים בין המקרה של גנוסר למקרה של גופמן, שהובא גם הוא להכרעת בג"ץ. בשני המקרים הדרישה היא לפסול מינוי שאושר בידי ועדה ציבורית בשל פגמים לכאורה בטוהר המידות של המועמד אשר באו לידי ביטוי בתפקידים קודמים שמילא. בעתירות נגד גופמן, המכהן כיום כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נטען כי החלטתו של נתניהו למנותו לתפקיד ראש המוסד לוקה בחוסר סבירות קיצוני נוכח התנהלותו בפרשת הפעלתו של נער בן 17 בידי צה"ל לטובת מבצע השפעה, שנחשפה ב"הארץ" ב־2024. גופמן אישר את הפעלת הנער בעת שכיהן כמפקד אוגדה, והנער - אורי אלמקייס, כיום צעיר בשנות העשרים לחייו – הוא אחד העותרים נגד המינוי, לצד התנועה לטוהר המידות והתנועה לאיכות השלטון.
גופמן אישר לשלוח לאלמקייס, שהיה אז קטין, ידיעות ביטחוניות כדי שיפרסם אותן בעמודים שהפעיל ברשת. זאת, בניגוד לדין הצבאי ומבלי שהיתה לו סמכות לאשר את הקשר עם אלמקייס. בעקבות זאת, אלמקייס הואשם בפרסום מידע סודי ברשתות החברתיות והוחזק במעצר במשך כשנה וחצי. כתב האישום נגדו בוטל לבסוף רק לאחר שהתברר שהופעל בידי אנשי מודיעין. גופמן אף שיקר כשנשאל על חלקו בפרשה במסגרת בדיקה שערך ראש חטיבת ההפעלה באגף המודיעין בצה"ל, והכחיש כל קשר אל אלמקייס – וכך נשללה גרסתו כי הופעל בידי הצבא, וגבר החשד שהפיץ ידיעות סודיות ביותר.
למרות כל אלה, הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים אישרה בחודש שעבר את מינויו של גופמן לראש המוסד. אלא שבניגוד למקרה של גנוסר – בעניינו של גופמן החלטת הוועדה לא התקבלה פה אחד. יושב ראש הוועדה, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, סבר שבטוהר המידות של גופמן נפלו פגמים שאינם מאפשרים את מינויו לראש המוסד – בניגוד לדעתם של שלושת חברי הוועדה האחרים: דניאל הרשקוביץ, משה טרי וטליה איינהורן.
גרוניס כתב בין היתר כי כשגורמים בצה"ל בדקו אם אלמקייס אכן הופעל בידי האוגדה, גופמן "לא השיב תשובה מדויקת, וזה תיאור עדין". עוד כתב כי הוא "בספק שתת-אלוף גופמן לא ידע שהאוגדה הפעילה קטין", אך גם אם כך היה, הרי שכמפקד האוגדה הוא אחראי למעשיה ולמחדליה. "מאחר שהפעלתו של אזרח ישראלי קטין הינה פגם חמור ביותר מהיבט ערכי־מוסרי, הרי מדובר בפגם מבחינת 'טוהר המידות' שיש לייחסו לתת-אלוף גופמן".
גם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הצביעה על קשיים במינוי ואתמול (ראשון) דרשה לבטלו. הפעלת הקטין אלמקייס, כתבה, "מטילה צל כבד על טוהר המידות של גופמן ועל מינויו". קודם לכן הודיעה בהרב-מיארה שלא תייצג את ראש הממשלה בעתירות שהוגשו לבג"ץ, וביקרה את העובדה שהמינוי אושר מבלי שנבחן על ידי הייעוץ המשפטי כמקובל.
נתניהו והממשלה הגישו בסוף השבוע את תגובתם לעתירות נגד המינוי, וביקשו מבג"ץ לדחות אותן. בתגובה נטען כי החלטתו של גרוניס חרגה מסמכותו כאשר המליץ שלא למנות את גופמן.
פרופ' ברק מדינה, מומחה למשפט מנהלי וחוקתי מהאוניברסיטה העברית, אומר שבג"ץ לא יוכל להימנע מלהידרש להתנהלותו של גופמן בפרשת הפעלת הנער בבואו להכריע בעתירות. "התנהלות פסולה של אדם בעבר, בעיקר בהקשר שרלוונטי לתפקיד שאליו מבקשים למנותו, היא דבר שהכרחי להתחשב בו. המקרה של יוסי גנוסר הוא הדוגמה הבולטת לפסילה של מינוי בנסיבות דומות".
פסק הדין שבו פסל בג"ץ את מינויו של גנוסר למנכ"ל משרד השיכון והבינוי רלוונטי מאוד למקרה הנוכחי משני היבטים, אומר מדינה. ראשית משום שגנוסר, כמו גופמן, לא הורשע בהליך פלילי – אך עובדה זו לא שינתה את המשקל שייחס בג"ץ למעשיו בהכרעה בעניין המינוי; שנית משום שכמו במקרה של גופמן, גם המינוי של גנוסר אושר על ידי ועדת מינויים. היבט נוסף שראוי לתשומת לב ומשותף לשני המקרים הוא אופי המעשים הפסולים.
מינויים שנפסלו בבג"ץ
- מינוי יוסי גנוסר למנכ"ל משרד השיכון (1993) העותרים טענו כי אין למנות את גנוסר בשל מעורבותו בשיבוש הליכי חקירה בפרשת קו 300. בג"ץ קבע כי "מי שפגע ביכולתן של ערכאות לעשות משפט צדק מינויו למשרה בכירה בשירות הציבור הינו פעולה בלתי סבירה באופן קיצוני".
- מינוי אהוד יתום לראש המטה למלחמה (2001) העותרים טענו כי החלטת ראש הממשלה אריאל שרון למנות את יתום לתפקיד אינה סבירה לנוכח חלקו של יתום בהריגת פלסטינים ובשיבוש הליכי החקירה בפרשת קו 300. בג"ץ קבע כי יתום נעדר את הסמכות המוסרית הנדרשת למילוי התפקיד לאחר שנכשל בעבירות חמורות בעת שמילא תפקיד בכיר בשב"כ. עוד נקבע כי המינוי עלול לפגעו באמונם של אזרחים רבים ברשויות השלטון ובשלטון החוק.
- מינוי אריה דרעי לשר בממשלה (2023) העותרים טענו כי מינויו של דרעי לשר אינו סביר בשל הרשעותיו החוזרות בפלילים ומשום שהצהיר בפני ביהמ"ש שגזר את דינו כי לא ישוב לחיים הפוליטיים. בג"ץ פסל את המינוי בנימוק של חוסר סבירות קיצוני. השופט אלרון סבר בדעת מיעוט כי יש להעביר את ההכרעה ליו"ר ועדת הבחירות, על מנת שיקבע אם דבק קלון במעשיו של דרעי.
"בעניין גנוסר ניתן משקל משמעותי לעובדה שהעבירות נעשו לא רק כלפי נחקרים בשב"כ, אלא כללו גם אי-אמירת אמת לבית המשפט", אומר מדינה. לדבריו, "יש להתייחס בחומרה לעבירה שעל פי עצם מהותה ונסיבות ביצועה פוגעת לא רק בסדר הציבורי, אלא גם באושיות המבנה השלטוני כגון מרמה והפרת אמונים או עדות שקר. מועמד שביצע עבירות אלה, והוא ממלא תפקיד בכיר בשירות המדינה, פוגע באמון של הציבור ברשויות ובשירות הציבורי. הוא יתקשה להוות דוגמה ומופת לכפופים לו. הוא יתקשה לדרוש מהם את אשר נדרש מכל עובד ציבור ושהוא עצמו חילל. הוא יתקשה להקרין הגינות ויושרה כלפי הציבור הרחב או לעורר בו אמון".
פרופ' מדינה אומר גם הוא כי בג"ץ נוטה לכבד החלטות של ועדות ציבוריות, ורק במקרים נדירים רואה לנכון להתערב בהן. זאת, להבדיל מהחלטות של הממשלה שלא אושרו על ידי ועדה, כמו ההחלטות לפטר את ראש שב"כ רונן בר ולהדיח את היועמ"שית בהרב-מיארה. עם זאת, מדינה מדגיש כי יש תקדימים שבהם בג"ץ פסל החלטות של ועדות ציבוריות. כך קרה למשל בעניין מינויו של ראש העיר רמלה לשעבר יואל לביא לתפקיד מנהל רשות מקרקעי ישראל. ב-2008 אישר בג"ץ את החלטת היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז לפסול את המינוי בשל התבטאויות גזעניות שהשמיע לביא כלפי ערבים, אף שהוא אושר על ידי ועדת איתור. נשיאת העליון לשעבר דורית ביניש כתבה כי "נוכח התבטאויותיו הגזעניות והבוטות בשתי הזדמנויות שונות, יתקשה לביא להקרין יחס של ענייניות ושוויוניות כלפי כלל המגזרים בחברה הישראלית".
מדינה מזכיר גם את המקרה של אהוד יתום כרלוונטי להכרעה בעניין גופמן. ב־2001 ביקש ראש הממשלה אריאל שרון למנות את יתום, שהיה גם הוא מעורב בפרשת קו 300, לתפקיד ראש המטה ללוחמה. המינוי אושר בידי נציב שירות המדינה, אך בג"ץ פסל אותו וקבע כי יתום נעדר את הסמכות המוסרית הנדרשת לתפקיד, וכי מינויו יבטא מסר שלילי כלפי הכפופים לו ביחס להבחנה בין מותר לאסור.
"בעיניי, התקדימים האלה אמורים להוביל לפסילת המינוי של גופמן לעמוד בראש המוסד", אומר מדינה. זאת, "בהינתן מה שפורסם בעניינו של גופמן בפרשת אלמקייס. אמור לחול כאן התקדים של גנוסר, ועל בג"ץ לקבוע שהמינוי אינו חוקי".
שנער אינו מסכים. לדבריו, קשה להשוות בין המקרה של גופמן לאלה של גנוסר ויתום. "באותם מקרים דובר בהתערבות של בג"ץ במינוי פוליטי של הממשלה או של ראש הממשלה. כאן זו תהיה התערבות בעבודתה של ועדת מינויים ציבורית, וזה הבדל עצום".