מכון האמריקאי "קווינסי" כתב בדו״ח כי המלחמה נגד איראן מוטטה אחת מהנחות היסוד המרכזיות בנוגע להגמוניה של המעצמות הגדולות; התפיסה שלפיה עצם הגודל והעוצמה הצבאית מספיקים כדי לכפות רצון פוליטי.
לפי קווינסי, מלחמה זו חשפה את מגבלות הכוח של וושינגטון והעמידה בסימן שאלה את היסוד של האסטרטגיה האמריקאית- "עליונות מוחלטת".
על פי ניתוח זה, האסטרטגיה הכוללת של ארה״ב בעשורים האחרונים התבססה על האמונה שהעוצמה הצבאית שלה היא חסרת מתחרים, וכי הדבר מאפשר לוושינגטון לשמר את הסדר הרצוי לה בעולם ולכפות את רצונה המדיני והביטחוני על אזורים שונים בעולם.
אך המכון האמריקאי מדגיש כי הכישלונות של ארה״ב בעיראק ובאפגניסטן הובילו אמריקאים רבים למסקנה שהמחיר של שמירה על עליונות זו כבר בלתי נסבל, ושמלכתחילה היא כבר אינה משרתת את האינטרסים של ארה״ב.
לדברי קווינסי, אסטרטגיה המבוססת על שליטה צבאית כוללת ומתמשכת משמעותה שארה״ב חייבת להיות תמיד מעורבת במלחמה במקום כלשהו בעולם; לכן, המלחמות הבלתינגמרות של ארה״ב אינן "מקריות" אלא תוצאה ישירה של גישה זו.
בדו״ח נכתב עוד כי למרות עייפות דעת הקהל האמריקאית ממלחמות, הלחצים הכלכליים והבטחותיהם של פוליטיקאים לסיים את המלחמות הבלתי-נגמרות, המבנים הפוליטיים והאינטרסים הכלכליים הקשורים למלחמה עדיין אפשרו למדיניות "העליונות המוחלטת" להימשך.
עם זאת, קווינסי מודה כי המלחמה עם איראן היא המשבר שמפרק את הדפוס הזה; משבר שעלול אף לגרור השלכות חמורות יותר ממלחמת עיראק עבור ארה״ב.
לפי הדו״ח של המכון האמריקאי, וושינגטון השיגה במלחמת עיראק ניצחון צבאי בטווח הקצר, ועליונותה הצבאית מעולם לא הוטלה בספק, אך בסופו של דבר היא נכשלה בהשגת יציבות ושליטה בעיראק. לעומת זאת, במלחמה עם איראן, ארה״ב אפילו לא הצליחה להשיג ניצחון בשלב הצבאי; וזאת מול מדינה שתקציב הביטחון שלה קטן בהרבה מזה של וושינגטון.
על פי הדו״ח, איראן הצליחה, בעזרת הגאוגרפיה שלה וטקטיקות א-סימטריות, לרסן את עוצמתה של ארה״ב ולהנחיל לוושינגטון כישלון אסטרטגי. קווינסי מדגיש גם כי הטענות הראשוניות של ארה״ב בדבר השמדה נרחבת של יכולות הטילים והכטב״מים של איראן נראות כיום מוגזמות.
המכון האמריקאי מסיק כי עליונות אווירית כבר אינה שקולה לשליטה בתוצאות המלחמה, וכאשר לארה״ב אין אפשרות לשלוח כוחות קרקעיים וגם אין ביכולתה להפוך את העליונות האווירית להישגים מכריעים, המושג "העליונות המוחלטת של ארה״ב" נראה ריק מתוכן.
בהמשך מתייחס הדו״ח לניתוח של "סטיבן וולט", שאמר כי מלחמת עיראק, למרות כישלונה הסופי, לפחות השיגה את מטרתה הראשונית — הפלתו של "סדאם" — אך באיראן, גם מטרתה של ארה״ב לשינוי המשטר לא הושגה. לפי ניתוח זה, המלחמה לא רק שלא החלישה את המשטר האיראני, אלא אף חיזקה את הלכידות הפנימית.
לפי דיווח של קווינסי, מלחמת עיראק למרות שערערה את יציבות האזור, לא הובילה למשבר עולמי בתחום האנרגיה ושרשרת האספקה, אך המלחמה עם איראן יצרה טלטלה בשוקי האנרגיה, הביאה את מחירי הנפט והגז לשיאים חדשים וגרמה למצב חירום אנרגטי בכמה מדינות.
לפי מאמר זה, ייתכן שמלחמה זו גם שינתה לשנים רבות את הגאופוליטיקה של המפרץ הפרסי.
בהמשך הדו״ח נכתב כי האסטרטגיה המבוססת על "עליונות מוחלטת" הייתה תמיד בחירה פוליטית ולא הכרח בלתי-נמנע; אולם המלחמה עם איראן הראתה כי ייתכן שלאסטרטגיה זו כבר אין אפילו יכולת יישום.
קווינסי מדגיש כי אסטרטגיה הנשענת על ״עליונות בהסלמת המתתיחות" קורסת כאשר עצם ההסלמה הופכת למסוכנת מדי, ואסטרטגיה התלויה בניצחון מכריע נעשית בלתי-יעילה כאשר היריבים מסוגלים ליצור קיפאון.
המכון מדגיש כי הסדר העולמי החדש לא יתבסס על הגמוניה מוחלטת, אלא על "הרתעה הדדית"; עולם שבו המעצמות הגדולות כבר אינן יכולות לכפות בקלות את רצונן, וגם מדינות קטנות יותר מסוגלות להתנגד בעלות נסבלת. בהקשר זה טוען קווינסי כי התוצאה הסבירה ביותר של העימות הנוכחי בין איראן לארה״ב אינה הסכם סופי ואף לא חזרה למלחמה כוללת, אלא סוג של איזון מתמשך ולא יציב.
לפי דיווח קווינסי, מדינות שקשרו את ביטחונן לתמיכתה של ארה״ב צריכות לראות בהתפתחויות הללו אות אזהרה. הבריתות של ארה״ב ישתנו ללא ספק, ובעלות בריתה יפנו, במקום להסתמך על ערב יחיד, לגיוון קשרי הביטחון שלהן ולהישענות רבה יותר על איזונים אזוריים.
על פי הדו״ח, המלחמה נגד איראן למעשה האיצה תהליך שכבר החל קודם לכן; עיראק ואפגניסטן חשפו את מגבלות הכיבוש ושינוי המשטר, המלחמה באוקראינה הראתה את פגיעותם של צבאות קונבנציונליים גדולים, וכעת המלחמה נגד איראן חשפה את מגבלות הכפייה וההפחדה.
"מוניקה טופט" ממכון קווינסי אומרת כי מדינות אינן זקוקות בהכרח למצר אסטרטגי כמו הורמוז כדי לרסן מעצמת-על, ושעצם השימוש החכם בגאוגרפיה ובשטח יכול להגביל מעצמות גדולות.
קווינסי מדגיש כי העולם נע לעבר סדר רב-קוטבי; לא רק משום שכוחות חדשים הופיעו, אלא מפני שהכוחות הישנים כבר אינם מסוגלים לשלוט כפי שעשו בעבר.
מכון החשיבה מזהיר בסיום כי הסכנה המרכזית עבור וושינגטון היא להמשיך באסטרטגיה שנועדה לעולם שכבר אינו קיים במציאות.