רשת אל־ג׳זירה כתבה כי קיימים גורמים רבים שהובילו לטעויות ההרסניות של ארצות הברית ולהצלחותיה של איראן במלחמה האחרונה.
ראשית, בכירים אמריקאים שגו באופן יסודי בהערכתם ובשיפוטם לגבי איראן. איראן היא ציוויליזציה עתיקה בעלת היסטוריה של 5,000 שנה, תרבות עמוקה, חוסן לאומי וגאווה מושרשת. ממשלת המדינה לא נכנעה לבריונות ולמתקפות האמריקאיות, במיוחד משום שהאיראנים זוכרים כיצד ארצות הברית חיסלה את הדמוקרטיה בשנת 1953 באמצעות הפלת ממשלה דמוקרטית נבחרת והקמת משטר משטרתי שנמשך 27 שנים.
שנית, ארצות הברית המעיטה באופן חמור בהתקדמותה הטכנולוגית של איראן. לטהראן יש מעמד עולמי בתחומי ההנדסה והמתמטיקה. המדינה הקימה תעשייה ביטחונית מקומית הכוללת טילים בליסטיים מתקדמים וכלי טיס בלתי מאוישים. ההתקדמות הטכנולוגית של איראן, למרות ארבעה עשורים של סנקציות הולכות ומחריפות, נחשבת להישג לאומי משמעותי.
שלישית, הטכנולוגיה הצבאית השתנתה לטובתה של איראן. עלות ייצור הטילים הבליסטיים של איראן נמוכה מאוד בהשוואה לעלות ייצור טילי היירוט האמריקאיים. המל״טים האיראניים מיוצרים בעלות של 20 אלף דולר, בעוד שטילי היירוט של מערכות ההגנה האווירית האמריקאיות עולים כ־4 מיליון דולר. הטילים נגד ספינות של איראן, שמחירם מסתכם בכמה מאות אלפי דולרים בלבד, מאיימים כיום על משחתות אמריקאיות שמחירן נע בין 2 ל־3 מיליארד דולר.
בנוסף, רשת מניעת הגישה של איראן סביב המפרץ הפרסי, מערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי שלה, יכולתה לבלבל מערכות באמצעות מל״טים וטילים, וכן שליטתה של טהראן במצר הורמוז — כל אלה הפכו את עלות הפעולה האמריקאית נגד איראן לגבוהה בהרבה מכפי שוושינגטון מסוגלת לשאת. לכך יש להוסיף גם את יכולתה של איראן להגיב בפעולות תגמול נגד מדינות האזור.
רביעית, קבלת החלטות פוליטית בלתי רציונלית בארצות הברית. המלחמה נגד איראן התקבלה על ידי מעגל קטן של מקורבי טראמפ, ללא תהליך מוסדי מסודר בתוך המערכת האמריקאית. ג׳ו קנט, מנהל המרכז הלאומי למאבק בטרור בארצות הברית, הודיע ב־17 במרץ על התפטרותו והדגיש כי המלחמה הייתה תוצר של מערכת קבלת החלטות שבה לא התקיימו מנגנוני ייעוץ מסודרים, וכי מדובר היה במלחמה מיותרת.
לאור כל זאת, התוצאה הסופית הסבירה היא שהמלחמה תסתיים ככל הנראה בחזרה למצב הדומה לסטטוס קוו, אך עם שלוש מציאויות חדשות בשטח: ראשית, איראן תחזיק בפועל בשליטה על מצר הורמוז. שנית, מעמד ההרתעה של איראן יתחזק באופן משמעותי. שלישית, הנוכחות הצבאית ארוכת הטווח של ארצות הברית באזור המפרץ הפרסי תצטמצם בצורה ניכרת. לאיראן יש אינטרסים אסטרטגיים ארוכי טווח בשיתוף פעולה עם שכנותיה, מבלי להיגרר למלחמות חוזרות ונשנות. למדינה אין כל עניין להצית מחדש מלחמה שזה עתה הסתיימה בהצלחה מבחינתה.
אין ספק שטראמפ ינסה להציג את נסיגתו הקרובה כניצחון צבאי ואסטרטגי גדול; אך טענות אלה לא יהיו נכונות. המציאות היא שאיראן מתקדמת הרבה יותר מכפי שוושינגטון העריכה.