דבריו של טראמפ עוררו מאז ומתמיד מחלוקת רבה: יש הרואים בהם מהלכים מכוונים שנועדו לבלבל את היריב ולהסיח את דעתו מיעדיו האמיתיים, ואילו אחרים סבורים כי מדובר באדם שאינו מצוי במלוא כשירותו המנטלית. השאלה היא אפוא: האם מדובר בהפרעה פוליטית או בכלי טקטי לבלבול היריב?
התבטאויותיו הסותרות של טראמפ עשויות לעיתים להעיד על חוסר יציבות, לפי פרסומים שונים, אך במקרים רבים הן גם נועדו להפעיל לחץ על היריב, לבלבל אותו ואף להרתיעו כדי לכפות עליו את רצונו.
טראמפ נתפס כדמות בלתי צפויה, ולכן יש הטוענים כי אין להסתמך על דבריו אלא לבחון את מעשיו בפועל, אשר משקפים לעיתים שאיפה לשליטה ולהשגת השפעה רחבה.
רבים סבורים כי סגנונו הישיר והחריג יוצר מצב של אי־יציבות פוליטית ואף מעמיק את הפילוג בתוך החברה האמריקאית, עד כדי החרפת מתחים פנימיים.
הקיטוב החריף בארה״ב, שיש המגדירים אותו כ"מלחמת אזרחים שקטה", הועצם בין היתר בשל סגנונו הפופוליסטי של טראמפ, אשר חרג מכללי הפרוטוקול המקובלים ותרם ליצירת מצב של "אנרכיה מעוותת".
באשר לאיראן, הניסיון מלמד כי לא רק דברי טראמפ הם הקובעים, אלא גם האופן שבו הם מתקבלים. נראה כי מקבלי ההחלטות באיראן בחרו להגיב באיפוק, מה שהפחית מהשפעת ההצהרות ופגע באמינותו. גם השימוש בתדמית "האדם המשוגע" המוכן לעשות הכול לא הרתיע את טהראן, שפעלה בסבלנות ובשיקול דעת.
ארה״ב התקשתה להצדיק מלחמה נגד איראן: היא לא שכנעה את הציבור האמריקאי ולא הצליחה לגייס תמיכה בינלאומית רחבה, בניגוד למלחמות קודמות שבהן פעלה לצד בעלות ברית — תוך הקפדה שישראל לא תשתתף.
כישלונותיו של טראמפ עמדו מול הישגים שייחסה איראן לעצמה, אך מוקדם לקבוע מי ניצח. כישלון אינו בהכרח תבוסה, והצלחה אינה בהכרח ניצחון — כל עוד המערכה לא הוכרעה.
סיום אפשרי של הלחימה לפני פסגה סינית־אמריקאית
לפי דברי טראמפ לקונגרס, המלחמה הסתיימה, אך ייתכן מבצע צבאי מוגבל — אולי אף בתיאום בין הצדדים — שיאפשר לו להציג הישג לציבור האמריקאי.
ייתכן שמבצע כזה יסתיים בתוך ימים, במיוחד לקראת ביקורו הצפוי בסין באמצע החודש.
טראמפ אינו שואף להסכם מוגבל עם טהראן, אלא לעסקה רחבה שתשלב אותה מחדש בכלכלה העולמית ותניב גם רווחים לארה״ב.
מנגד, איראן שואפת להפוך את המלחמה להזדמנות, להגיע להסכם כולל שימנע תקיפות עתידיות, ואף לקבל שליטה בניהול מצר הורמוז לצורך שיקום נזקי המלחמה.
איראן הצליחה להפוך את העימות ממלחמה מהירה, כפי שרצתה ארה״ב, למלחמת התשה שנמשכה כ־60 יום, שבמהלכם הפגינה עמידות חרף עוצמת התקיפות.
כיום נתפסת איראן כאחת המדינות המתקדמות בתחום החלל והלוויינים, עדות להשקעתה ביכולות לא־קונבנציונליות.
מנגד, בתקשורת האמריקאית הועלו תרחישים שונים, שלפיהם הלחימה טרם הסתיימה, וצפויה הסלמה נוספת כדי ללחוץ על טהראן לשוב למו״מ בתנאים אמריקאיים.
פלישה קרקעית רחבה נראית בלתי סבירה בשל גודלה של איראן, תנאיה הגיאוגרפיים והיעדר בעלות ברית, ולכן סביר יותר המשך לחץ ימי או תקיפות ממוקדות.
מצר הורמוז – מוקד אסטרטגי
טהראן רואה במצר הורמוז קלף הרתעה מרכזי מול הלחצים והסנקציות, ולעיתים קושרת בין חופש השיט לבין יכולתה לייצא נפט.
יוזמת "הורמוז לשלום" שהציגה איראן ב־2019 הדגישה שיתוף פעולה אזורי ואי־התערבות חיצונית, בניסיון להציג עצמה כגורם מייצב.
המצור האמריקאי נועד, לפי תפיסה זו, לעבור לשלב של מלחמה כלכלית ולהחליש את איראן — אך ייתכן גם שיוביל להסלמה רחבה יותר.
איראן כבר הוכיחה יכולת להתמודד עם סנקציות מאז 1979, ויש לה קשרים אזוריים שיכולים לסייע לה לעקוף לחצים.
העימות עלול להתפתח ממאבק על הנפט האיראני למאבק רחב יותר שישפיע על תנועת האנרגיה העולמית.
איראן קבעה למעשה משוואה: פגיעה בכלכלתה תוביל לעליית מחירי האנרגיה — והשאלה היא מי יישבר ראשון.
טהראן מעדיפה לא למהר בהכרעה בסוגיית הגרעין, אלא להפריד בין שלבים: הפסקת אש, הסרת סנקציות, ואז מו״מ רחב.
גישתה האסטרטגית נעשתה התקפית יותר, והיא הרחיבה את תפיסת ההרתעה כך שתכלול גם מטרות ימיות כמו ספינות ונושאות מטוסים.
היא פועלת להגדיל את המחיר של כל פעולה אמריקאית, בעוד וושינגטון ממשיכה להפעיל לחץ באמצעים לא צבאיים, כולל מצור ימי.
טראמפ והזירה הבינלאומית
טראמפ, לפי מבקריו, הרחיק בעלי ברית: מתח ביקורת על נאט״ו, יצר מתיחות עם אירופה, ואף פגע ביחסים עם מדינות נוספות.
הכרזה על נסיגת כוחות מגרמניה עשויה להעמיק את הקרע עם אירופה ולהעיד על שינוי בגישת ארה״ב לביטחון עולמי.
לא ברור עד כמה טראמפ אכן שואף לפתרון מול איראן או להרחבת העימות.
בניהול המו״מ הסתמך על דמויות חסרות ניסיון יחסי, בעוד איראן הציבה דיפלומטים מנוסים.
אסטרטגיית "הימור על כישלון היריב" לא בהכרח הצליחה, והובילה למצב מורכב שמשפיע גם על מעמדה הבינלאומי של ארה״ב.
איראן, מנגד, ממשיכה לבסס את כוחה, תוך שימוש במצר הורמוז ככלי לחץ אסטרטגי, ובאסטרטגיה של "לוחמה א-סימטרית" הכוללת אמצעים ימיים וטכנולוגיים מתקדמים.
היא שואפת לעצב מנגנון ביטחוני אזורי חדש, הרואה בביטחון המפרץ עניין אזורי בלבד ומתנגד לנוכחות זרה.
לפי תפיסה זו, ביטחון מצר הורמוז הוא חלק ממאבק רחב על השפעה אזורית ולא רק סוגיה כלכלית.
בסופו של דבר, קשה לקבוע אם קיימת אסטרטגיה אמריקאית ברורה או היעדרה — מה שהופך את חיזוי מהלך העימות למורכב במיוחד.
על רקע הצהרותיו הסותרות של טראמפ, העולם ממשיך לעקוב בדריכות אחר המזרח התיכון, שם העימות טרם הוכרע — וסופו עדיין אינו ידוע.