כתב העת היוקרתי והאסטרטגי "Foreign Affairs" פרסם מאמר מקיף מאת אחד מבכירי הממשל האמריקאי לשעבר, החושף מציאות שוושינגטון ניסתה במשך שנים להסתיר: "הריבונות הבלתי מעורערת של הרפובליקה האסלאמית של איראן על צינור האנרגיה של העולם והפוטנציאל הכלכלי העצום שלה". הדו״ח מציג חישובים מדויקים ומראה כי למערב אין דרך להבטיח מעבר בטוח במצר הורמוז מבלי להשלים עם המציאות בשטח ולשלם את העלויות הכרוכות בכך.

המאמר שנכתב בידי "סגן שר החוץ האמריקאי לשעבר" עוסק בשאלת "מחיר השלום" והבטחת ביטחון האנרגיה במפרץ הפרסי, ומתייחס לפוטנציאל הכלכלי העצום של מצר הורמוז. הוא מודה באופן מפורש כי המשך העימות עם טהראן יביא לעלויות העולות בהרבה על יכולתה של הכלכלה המערבית לשאת.

הכנסה של 80 מיליארד דולר: מס מעבר בצינור האנרגיה

החלק המרכזי בדו״ח של Foreign Affairs הוא ההכרה בפוטנציאל הכלכלי העצום והנסתר של מצר הורמוז ליצירת עושר. סגן שר החוץ האמריקאי לשעבר, במסגרת הצעתו, חישב כי הטלת אגרות ודמי מעבר על משלוחי אנרגיה דרך נתיב מים אסטרטגי זה עשויה ליצור הכנסה של כ-80 מיליארד דולר בשנה.

חישוב המגזין האמריקאי Foreign Affairs הוא כדלקמן:

5 דולר לכל חבית נפט

20 סנט לכל אלף רגל מעוקב של גז

25 דולר לכל טון גופרית

30 דולר לכל טון אוריאה

נתונים אלה מדגישים בבירור עד כמה תלותה של הכלכלה העולמית בביטחון מצר הורמוז היא קריטית, ועד כמה שליטה בנקודת המעבר הזו יכולה לשמש כמנוף לחץ ומקור ליצירת כוח ועושר עבור הרפובליקה האסלאמית של איראן ומדינות האזור.

תוכנית וושינגטון לניהול המשבר: התחבאות מאחורי מסכת האו״ם כותב המאמר, שמודע היטב לכישלון מדיניות "הלחץ המקסימלי" ולחוסר יכולתה של הצי האמריקאי להבטיח לבדו את ביטחון הנתיב הימי, מציע פתרון דיפלומטי שנועד לכאורה להתגבר על הכישלון ולמנוע שליטה מוחלטת וישירה של "בירות ההתנגדות" בהכנסות אלו.

לטענתו, יש לגבות אגרות מכלי השיט העוברים, אך הוא מציע כי "ניהול הכספים יבוצע על ידי האו״ם", ו"מדינות ערביות באזור המפרץ ישתתפו גם הן בהכנסות הגדולות הללו".

מנקודת מבט של פרשנים פוליטיים, הצעה זו של הבכיר האמריקאי לשעבר היא למעשה "נסיגה מכובסת" וניסיון לעטוף תשלום דמי חסות גדולים בלבוש דיפלומטי. וושינגטון, המבינה כי ללא הסכמה וללא מענה לאינטרסים של הרפובליקה האסלאמית של איראן, אף ספינה מסחרית לא תוכל לעבור בבטחה במצר הורמוז, מנסה לערב את האו״ם כגורם מנהל כספים ולשתף את מדינות ערב, כדי גם לממן את עלויות ולשלם את פצוי איראן וגם למנוע קריסה מוחלטת של מעמדה במפרץ הפרסי.

סיכום
מה שעולה מדו״ח Foreign Affairs הוא קריסת האשליות הצבאיות של המערב מול איראן. העלאת האפשרות להכנסה שנתית של 80 מיליארד דולר מאגרות מעבר במצר הורמוז מהווה אישור לכך שמפתח הכלכלה העולמית נמצא בידיים חזקות של "ההתנגדות". כיום, אסטרטגים אמריקאיים אינם מתכננים עוד מבצעים צבאיים, אלא מחשבים בקפדנות עלויות בדולרים כדי לשלם עבור ביטחון המעבר במצר הורמוז-הודאה ברורה כי המפרץ הפרסי שייך למדינות האזור, וכי עידן הניצול החינמי של המערב נתיב מים זה הגיע לסיומו.