לפי סוכנות הידיעות טסנים, לאחר שנת 2018, כאשר ארה״ב בתקופת כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ פרשה באופן חד-צדדי מהסכם הגרעין (JCPOA) והטילה סנקציות נפט ובנקאות חמורות על איראן, יצוא הנפט האיראני עבר מגבלות חסרות תקדים בהיסטוריה של הסנקציות נגד המדינה.
נתונים מכלי תקשורת בינלאומיים בתחום הנפט מראים כי בין סוף 2018 ל-2021 חלה ירידה חדה ביצוא הנפט האיראני, ובחלק מהתקופות הוא אף ירד לכ-200 אלף חביות ביום.
הירידה ביצוא הנפט מתחת לרמה של מיליון חביות ביום בתוך כשנה מדגישה את עוצמת הסנקציות בתקופה זו.
עם זאת, נתון מעניין הוא שתפוקת הנפט של איראן—שכיום עומדת על כ-3.9 מיליון חביות ביום—גם כאשר היצוא ירד ל-200 אלף חביות, לא ירדה מתחת ל-3 מיליון חביות ביום.
איראן היא מדינה בעלת יכולות חזקות בתחום ייצור מוצרי נפט, והיא משתמשת ביותר מ-1.8 מיליון חביות נפט גולמי וכ-500 אלף חביות קונדנסט גזי מדי יום לייצור מוצרי אנרגיה. לכן, גם בתרחיש קיצוני של הפסקת יצוא מוחלטת, לא צפויה עצירה בתפוקת הנפט שלה.
מצד שני, יכולות אחסון הנפט של איראן בשנות הסנקציות, ובזכות מסחר בעל ערך רב שהתנהל גם תחת המגבלות החמורות ביותר—כולל בשנים 2019 ו-2020—הן גמישות במידה כזו שהן אינן דומות כלל למדינות נפט "רגילות". ההנחה הפשטנית שלפיה איראן יכולה לאחסן את כל תפוקת הנפט שלה רק במאגרים עיליים, ושאם מאגרים אלו—בין אם בתוך המדינה ובין אם באי ח'רג—יתמלאו, היא תיאלץ לצמצם באופן חד את ייצור הנפט שלה, נחשבת להבנה שטחית ולחוסר היכרות עם היכולות של איראן.