לפי סוכנות הידיעות טסנים, בהמשך להודאות של גורמים ציוניים על העמקת המשברים הפנימיים של המשטר לאחר המלחמה עם איראן, ראובן גל, חוקר בכיר במכון "נימן" ב"מכון הטכנולוגי של ישראל", אמר כי אחד הפצעים שפחות מדובר עליהם בחברה הישראלית כיום הוא סיום האמון הכמעט מוחלט בצה"ל וההכרה בכך שנוצרו סדקים רבים באמון זה.
חוקר ציוני זה ציין במאמר שפורסם בעיתון הישראלי "הארץ", תוך התייחסות לדבריו של עמיתו, יגיל לוי, פרופסור ציוני, כי נקודות החולשה ההולכות וגדלות בצה"ל – הן כלפי חוץ, בחולשתו מול הדרג המדיני, והן כלפי פנים, בכניעתו להשפעה הגוברת של עמדות הימין הקיצוני על סוגיו השונים בתוך שורותיו – נחשפו באופן מלא.
הוא הוסיף כי פרופסור לוי לא התייחס לסיבה עמוקה יותר בתוך צה"ל, אשר מובילה להתפוררותו מבפנים, ואשר הוזכרה על ידי הרמטכ"ל (אייל זמיר). למעשה, מדובר בגורם ערכי־מוסרי, שחומרתו עולה על בעיות כוח האדם שעליהן דיבר הרמטכ"ל ועל הבעיות הפוליטיות שעליהן התמקד לוי.
החוקר הציוני הסביר כי הכשלים המערכתיים הפכו לדפוס חוזר: מפרשת ההתעללות בעצורים פלסטיניים במחנה "שדה תימן" וביטול כתבי האישום נגד המתעללים, דרך סוגיית התובע הצבאי הראשי, ועד לטרגדיות של מות חיילים ישראלים והטענות להסתרה בחקירות מותם; ולבסוף, דפוס חוזר מצד דובר צה"ל של דיווחים ראשוניים שגויים או מצונזרים, שתיקונם המאוחר מוביל לשחיקת האמון הציבורי, במיוחד בזמן מלחמה.
בהמשך המאמר נכתב כי ייתכן שכל אחד מהמקרים ניתן לפרש בנפרד, אך יחד הם מצביעים על בעיה רחבה יותר של שקיפות, אחריותיות וביצוע. בתוך כך, הכישלון העמוק יותר שנחשף ב-7 באוקטובר 2023 עומד ברקע כל אלה.
כותב המאמר הדגיש כי אין מדובר רק בכישלון מבצעי, אלא בכישלון תרבותי־ערכי, המתבטא בהערכת מצב שגויה, באי־הקשבה לאזהרות ובאי־קבלת אחריות. כישלון זה אינו מוגבל ליום 7 באוקטובר 2023 בלבד, אלא משתקף גם באופן ניהול המלחמה ובהתנהלות הצבא מאז.
ברמה המבצעית, החוקר הדגיש כי שוב ושוב תועדו מקרים של התנהגות חיילים ומפקדים בצבא ישראל החורגת מהקוד האתי: שימוש בכוח לא פרופורציונלי בעזה, ביזה והרס רכוש, ניצול אזרחים בעזה לצרכים מבצעיים, וכן אלימות ועימותים חריגים באזור "יהודה ושומרון" (הגדה המערבית). חזרתיות של מעשים בלתי אנושיים אלה מצביעה על שחיקה בסטנדרטים ההתנהגותיים.
הוא ציין כי הפער הערכי־מוסרי הזה משפיע יותר מכל על בוגרי המערך הצבאי, ובעיקר על אנשי הקבע ועל אנשי מילואים ותיקים; שכן קצינים וחיילים שהקדישו את מרבית חייהם הבוגרים לשירות ביחידות קרביות – וחלקם פיקדו על חטיבות, אוגדות, טייסות וחילות ים במבצעים רבים – מסתובבים כיום בתחושת אכזבה עמוקה ובגידה בכל מה שהיה יקר להם, ובקרב רבים מהם מופיעים סימנים של "פגיעה מוסרית" ותסמיני חרדה לאחר "הלם מוסרי" הנובע ממנה.
עוד הודגש כי כאב בלתי נסבל זה נובע מהפער בין הערכים המוצהרים שטופחו במשך שנים רבות של שירות והזהות שנבנתה, לבין המציאות הנחווית כיום.
כותב המאמר הדגיש כי היכולות המבצעיות של צה"ל אולי עדיין מרשימות, אך השאלה המרכזית אינה רק האם הצבא מסוגל לפעול, אלא כיצד הוא פועל.
החוקר, שכיהן בעבר כפסיכולוג בכיר בצבא, כסגן ראש המועצה לביטחון פנים במשטר וכיו"ר ומייסד האגודה לחקר הצבא והחברה בישראל, סיכם כי ללא שיקום "עמוד השדרה" באמצעות שקיפות, אחריות ומחויבות מוסרית – הישגים מבצעיים לבדם לא יספיקו להשבת האמון שאבד.