השייח׳ נעים קאסם, מזכ״ל חזבאללה בלבנון, הציג שורה של עמדות בנוגע למצב בשטח ובזירה הפוליטית בלבנון, גינה בחריפות את ״התוקפנות של ארה״ב וישראל״ וקרא לממשלת לבנון להתמודד עם מצב זה.
עיקרי דבריו:
(בהתייחס להסכם העקיף מנובמבר 2024 בין לבנון לישראל) ההסכם הדגיש ״הפסקה מוחלטת של התוקפנות, שחרור שבויים והתחלת השיקום״, אך ישראל במשך 15 חודשים לא יישמה אף סעיף ממנו והמשיכה בתוקפנות בתמיכה מלאה של ארה״ב.
השבנו בזמן המתאים, והתברר כי הייתה תוכנית למתקפה רחבת היקף מאוד נגד לבנון. מנענו מהאויב הפתעה וגרימת נזק כבד מאוד.
מטרת האויב ברורה: השמדת כוחו של לבנון כהקדמה לפרויקט ״ישראל הגדולה״. מבחינת ישראל, כל לבנון היא יעד; כיבוש הדרום פירושו כיבוש כל לבנון, והרחבת ההרג בכל המדינה פירושה פגיעה בכל לבנון.
המצב הנוכחי הוא מלחמה לבליעת לבנון ולהשמדת עמה, כוחה והתנגדותה; אין זו מלחמה לביטחון הצפון, אלא מתקפה להשמדת לבנון.
(בביקורת על תפקוד הממשלה) במצב של תוקפנות, חובת ממשלת לבנון להתמודד באמצעות גיוס הצבא וכוחות הביטחון. ניתן להצדיק חולשה, אך אי אפשר לקבל שממשלה תהפוך לכלי בידי ישראל ותחליש את הזירה הלבנונית באמצעות החלטות פנימיות.
ארה״ב וישראל רוצות ״לחזק את הצבא כך שיוכל לקחת את נשק ההתנגדות ולהילחם בעמו״, אך ״זה אינו תפקידו של צבא לבנון״.
מאחר שקיומו ועצמאותו של לבנון עומדים למטרה, החלטנו להתנגד ואנו נלחמים בקרב ״אל-עאסף אל-מאכול״ להגנת המולדת.
משא ומתן זה חסר תועלת ונועד להעביר את הקונצנזוס הלבנוני מאי-משא ומתן למשא ומתן ישיר. זהו חלק מוויתורים מזיקים של הממשלה, המביאים להשפלת לבנון – העם והמדינה.
אתם אומרים שאתם רוצים הפסקת אש; אך מה הם אומרים ואילו אמצעי לחץ עומדים לרשותכם? בואו נתמודד יחד עם התוקפנות ואז נדון בעתיד.
החלטתנו היא שלא נירגע ולא ניכנע; השטח הוא שידבר.
(בהמשך ביקורת חריפה על הממשלה הפרו-מערבית בלבנון): הציונים רוצים לבסס את כיבושם ולהרחיב את תחום השפעתם ולנצל כל חייל. ריבונות, חירות והגנה על העם הן חובות הממשלה; אמרו מה עשיתם ומה השגתם – מלבד בזבוז זמן והזדמנויות?
הדרך היחידה לשמירה על הריבונות היא יישום מלא של ההסכם: הפסקה מוחלטת של התוקפנות, נסיגה מיידית של האויב מכל השטחים, שחרור שבויים והחזרת התושבים לבתיהם עד הבית האחרון ברצועת הגבול. השיקום צריך להתבצע בהחלטה רשמית, בתמיכה בינלאומית ובהשתתפות כל הגורמים התומכים. חמשת הסעיפים הללו חייבים להתבצע תחילה, ולאחר מכן יוכלו הלבנונים להחליט על עתידם.
אם התוקפנות תימשך, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: כניעה – שלא תתרחש לעולם, או התנגדות.
על האחראים לחשוב כיצד להתמודד עם התוקפנות בכל האמצעים.
מי שחושב על כניעה – שילך וייכנע בעצמו; אנו לעולם לא ניכנע ונישאר בשטח עד הנשימה האחרונה.
אנו דורשים צדק ונראה לעולם כי לבנון, בצבאה, בעמה ובהתנגדותה, בלתי ניתנת להכנעה.
הם תוקפים אותנו, לא אנחנו; כל עוד הממשלה מסייעת להקלת התוקפנות, האויב ימשיך בה.
אל תהפכו את העובדות; אנו נלחמים באויב ברור. זו מלחמת לבנון נגד ישראל–ארה״ב; אדמתנו כבושה ונערינו נהרגים.
עבורנו, הזמן או היקף ההקרבה אינם המדד; המדד הוא עמידה איתנה, שמירה על הכבוד ושחרור האדמה.
הריסת בתים ויצירת אזור חיץ הן פשע גדול והאחריות מוטלת על מבצעיו.
סיום התוקפנות אינו אפשרי ללא שיקום והחזרה מלאה של התושבים.
פריסת צבא לבנון מדרום לנהר הליטאני הייתה תוצאה של שיתוף פעולה בונה בין הממשלה להתנגדות; אנו הקלנו ולא נוצר שום חיכוך עם הצבא.
הם רצו לרוקן את איראן מכוחה כדי לבזוז את עושרה, אך איראן הפתיעה אותם בהתנגדותה, בהקרבתה וביכולותיה.
הם חיסלו את מנהיג המהפכה יחד עם קבוצת מפקדים ואזרחים, אך איראן התאחדה, מנהיג חדש – אייתוללה סייד מוג׳תבא חמינאי – נבחר, מבנה הפיקוד שוקם והעם יצא לשטח.
בעזרת השם איראן תנצח; כאשר איראן כללה את לבנון במסגרת הפסקת האש, היו בלבנון מי שלא היו מרוצים. יש לשתף פעולה עם איראן ועם כל מדינה שיכולה לסייע לנו.