לפי הדיווח של המחלקה העברית של סוכנות הידיעות טסנים, נרטיב המלחמה עבור תושבי השטחים הכבושים:
בעוד שסבב נוסף של משא ומתן בין איראן לארצות הברית הסתיים ללא תוצאה, המציאות היא שהמבוי הסתום הזה נובע מדרישות היתר של הצד האמריקאי.
צריך לזכור: ארצות הברית ובעלת בריתה, ישראל הן שפתחו במלחמה, אך לא הצליחו להשיג את מטרותיהן.
.
זו הייתה ארצות הברית שפנתה לעשרים מדינות כדי לתווך בינה לבין איראן.
זו הייתה ארצות הברית שביקשה הפסקת אש.
ושוב – זו הייתה ארצות הברית שנאלצה לקבל את התנאים המוקדמים של איראן.
המציאות ברורה: המפסידים אינם אלה שקובעים את תנאי המשא ומתן.
בשנה וחצי האחרונה, ארצות הברית השתמשה בכל הכלים שעמדו לרשותה נגד איראן; מהניסיונות לעורר אי־שקט פנימי – שנכשלו, דרך סנקציות מקסימליות שלא הצליחו לשבור את רצון העם האיראני, ואפילו פעולה צבאית רחבת היקף – שגם היא לא הניבה תוצאות.
כעת, ארצות הברית נמצאת במבוי סתום אסטרטגי. בעוד האפשרויות שלה הולכות ואוזלות, איראן רק מתחילה להשתמש בכלים חדשים. כלים שעשויים לשנות את מאזן הכוחות באזור באופן מהותי. ומצר הורמוז הוא רק אחד מהם.
המסר ברור: אם יתקבלו שוב החלטות פזיזות והרפתקניות, תגובתה של איראן תהיה נחושה יותר וברמה אחרת לחלוטין. הפעם, המשחק יימשך בזירה שונה לחלוטין.