לפי סוכנות הידיעות טסנים, העיתון "הניו יורק טיימס" כתב במאמר כי המלחמה הנוכחית בין ארצות הברית וישראל הופכת את איראן למעצמה עולמית גדולה.
העיתון טוען כי המתחים הנוכחיים במזרח התיכון, בניגוד לתפיסה הרווחת, אינם רק עימות אזורי, אלא תהליך טרנספורמטיבי שמוביל את איראן להפוך לאחד מרכזי הכוח המרכזיים בעולם.
הכותב טוען כי יסודות הכוח בסדר העולמי החדש מבוססים על ביטחון אנרגטי, וכיוון שמדינות המפרץ הפרסי תלויות באופן חיוני בייצוא נפט וגז, כל חוסר יציבות בנתיבי השינוע ועלייה בעלויות הביטוח פוגעים ישירות ביציבותן הכלכלית. במצב כזה, מדינות האזור ייאלצו לקבל סדר חדש, שבו עליהן להתחשב בשחקן בעל היכולת הגדולה ביותר לשבש או להבטיח את זרימת האנרגיה—כלומר איראן—ולהתאים את מדיניותן להשפעתה.
בהמשך הניתוח, הכותב מדגיש את ההשלכות הגלובליות של שינוי מאזן זה, וסבור כי הזעזועים יורגשו במיוחד באסיה. מאחר שתשתיות האנרגיה במדינות כמו יפן, דרום קוריאה, הודו ואף סין קשורות באופן הדוק לנפט מהמפרץ, המשך חוסר היציבות עלול להחליש מטבעות, להעלות את האינפלציה ולהוביל לחזרה למיתון אינפלציוני דומה לזה של שנות ה-70 בקנה מידה עולמי.
במצב זה נוצרת התאמה בלתי רשמית בין איראן, רוסיה וסין: רוסיה נהנית מתנודות המחירים, סין מבקשת להבטיח את אספקת האנרגיה שלה, ואיראן ממלאת תפקיד מרכזי באמצעות מנוף הלחץ האסטרטגי שלה במצר הורמוז. התאמה זו של אינטרסים, גם ללא ברית רשמית, מאתגרת את מבנה הכוח המערבי ומציגה תרחיש שבו השליטה בחלק גדול מאנרגיית העולם עוברת לידי בלוק זה, בעוד שהשפעת ארצות הברית ואירופה נחלשת באופן חסר תקדים.
לבסוף, הכותב מתאר את האתגר של ארצות הברית כדילמה גורלית: או כניסה למאבק ממושך ומסוכן להשבת השליטה הצבאית על נתיבי השיט, או קבלת המציאות העולמית החדשה שבה איראן מתבססת כמרכז כוח רביעי לצד המעצמות הגדולות האחרות. לפי המאמר, התהליכים הנוכחיים בלתי הפיכים, וגם במקרה של פשרה, ארצות הברית תידרש לשלם מחיר כבד עבור הסכם עם איראן, אשר כבר ביססה את מעמדה בהיררכיית הכוח העולמית.
בסיכומו של דבר, הטקסט מזהיר כי הסדר הבינלאומי עומד בפני שינוי עמוק, וכי המלחמה הנוכחית אינה עימות חולף אלא נקודת מפנה שתעצב מחדש את הגיאופוליטיקה העולמית לעשורים הבאים.