לפי דיווח סוכנות הידיעות טסנים, המכון הבריטי "המכון המלכותי לשירותים מאוחדים" (Royal United Services Institute) פרסם ביום חמישי דו"ח אנליטי שבו נחשף כי דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, נכשל בו-זמנית בארבע חזיתות במאמץ לשמור על פתיחתו של מצר הורמוז — החל מתוכנית ביטוחית, דרך התערבות הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארה"ב), ועד ליכולת הצבאית ומימון המלחמה.
לפי הדו"ח, התוכנית הראשונה של ממשלת ארה"ב לפתיחת נתיב ימי חיוני זה הייתה הקמת מנגנון ביטוחי.
תאגיד המימון לפיתוח בינלאומי של ארה"ב (DFC), הפועל בדרך כלל בתחומי פיתוח, הציע לבטח ספינות מסחריות מפני סיכוני מלחמה.
חברת צ'אב (Chubb), הנחשבת לחברת הביטוח הגדולה בעולם, קיבלה על עצמה את האחריות להנפקת פוליסות הביטוח. המטרה הייתה להחליף את חברות הביטוח הפרטיות שעזבו את האזור, לאפשר המשך תנועת הספינות, ואף להניב לארה"ב רווחים מפרמיות ביטוח מלחמה.
עם זאת, בתוך שלושה שבועות בלבד התוכנית נכשלה לחלוטין. קברניטי הספינות, למרות כיסוי ביטוחי מלא, סירבו להיכנס לאזור מלחמה ולסכן את חיי הצוותים שלהם.
במקביל, שוק אגרות החוב של ממשלת ארה"ב שידר אותות מדאיגים. מדד התנודתיות של שוק האוצר זינק ב-20 במרץ ב-28% והגיע לרמה של 108.
מדד זה סיפק בעבר אותות אזהרה מדויקים — בשנת 2008 לפני משבר המשכנתאות, בשנת 2020 לפני קריסת השווקים, ובשנת 2023 לפני קריסת בנק סיליקון ואלי.
הנקודה החשובה הייתה שהפדרל ריזרב, בניגוד לכל המקרים הקודמים, לא התערב הפעם.
מאזן הבנק המרכזי הראה כי הנכסים גדלו רק ב-9.6 מיליארד דולר, בעוד שבמשבר הקורונה הוזרמו יותר מ-500 מיליארד דולר.
הסיבה לשתיקה זו הייתה מצבה הקשה של כלכלת ארה"ב, שהתמודדה במקביל עם עליית מחירי הנפט, מיתון ואינפלציה.
בזירה הצבאית, ארצות הברית השתמשה ביותר מ-168 טילי שיוט מסוג טומהוק במהלך 100 השעות הראשונות — כמות השווה לשלוש שנות ייצור.
יועצים צבאיים הזהירו כי בקצב כזה, מלאי הנשק לא יספיק לפעולות אפשריות בזירות אחרות.
במישור הפיננסי, משרד ההגנה האמריקני העריך את עלות המבצע ב-11 מיליארד דולר לשישה ימים, וביקש תוספת תקציבית של 200 מיליארד דולר — אך הקונגרס דחה את הבקשה.
לא היה תקציב מספק לדלק, מזון ואספקה לכוחות המוצבים באזור.
ב-26 במרץ הגיע מדד התנודתיות ל-115, ונשיא ארה"ב האריך בעשרה ימים נוספים את הפסקת התקיפות נגד תשתיות האנרגיה של איראן. גורמים איראניים הגדירו צעד זה כנסיגה.
ארבעת הכישלונות הללו יחד הציבו את ממשלת ארה"ב במצב שבו הפתרון היחיד שנותר היה להכריז על הפסקת התקיפות נגד מתקני הנפט של איראן. החלטה זו הוכרזה ב-23 במרץ, ולא נותרו עוד כלים להמשך הדרך.
ממשלת סין מבינה כעת כי החלטה כזו מצד ארה"ב משקפת חולשה צבאית, ומצב זה עשוי לחזור גם במצר טאיוואן ובים סין הדרומי.
עימותים עתידיים סביב נתיבי מים בינלאומיים יושפעו מהניסיון ומהכישלונות של ארה"ב בשמירה על פתיחתו של מצר הורמוז.