לפי הדיווח של המחלקה העברית של סוכנות הידיעות טסנים, נרטיב המלחמה עבור תושבי השטחים הכבושים:

כעבור שנים יכתבו בספרי ההיסטוריה על עימות יוצא דופן: שתי מעצמות צבאיות גדולות, שכל אחת מהן טענה להיות מהחזקות בעולם, יצאו למתקפה נגד מדינה גדולה, עתיקה ומתורבתת. בתחילת המלחמה הכריזו התוקפים כי השמידו לחלוטין את מערך הטילים של המדינה המגינה — אך בפועל, מדי יום נורו עשרות טילים שפגעו בבסיסים הצבאיים שלהם.

בהמשך טענו כי ניטרלו את מערכות ההגנה האווירית של אותה מדינה. אולם בתוך חמישה שבועות בלבד איבדו התוקפים כמאה ושישים כטב"מים, למעלה מעשרה מטוסי קרב מתקדמים, כעשרים מטוסי תדלוק, ואף מספר מטוסי ריגול.

גם בזירה הימית, המצר החשוב ביותר בעולם נותר בשליטת המדינה המגינה, ואוניות המלחמה של התוקפים לא העזו להתקרב למרחק של פחות מאלף קילומטרים. יתרה מכך, הם איבדו יותר מעשרה כלי שיט מתקדמים כגון נושאת מטוסים, ספינות מלחמה ונחתת.

לאחר חודש של מלחמה, התוקפים מצאו את עצמם מתמודדים עם ביקורת חריפה מבית — אזרחים רבים דרשו לשים קץ למלחמה. מנגד, במדינה המגינה יצאו מדי ערב מיליוני אנשים להביע תמיכה ואחדות. בעוד שהתוקפים פנו לעזרה מבחוץ, ממדינות אחרות ולא נענו, המדינה המגינה זכתה לתמיכה בינלאומית רחבה מכל העמים.

שלושה יעדים מרכזיים הוכרזו על ידי התוקפים — אך אף אחד מהם לא הושג. ובכל זאת, יום אחר יום, הם המשיכו להכריז: "ניצחנו".