קבוצת פרשנות המלחמה של סוכנות הידיעות טסנים (יום 35 – דו"ח מספר 211): הכטב"מים שנפגעו עד כה היו ברובם מהמערכות הבלתי מאוישות החשובות והמתקדמות ביותר של הצד השני; ביניהם הרמס 900 ואיתן של המשטר הציוני, וכן כטב"מים אמריקאיים כמו MQ-9 Reaper ו-RQ-21. בנוסף, נראה כי גם כמה כטב"מים חדשים יותר, בעלי משימות סיור וסריקה, נכללו בין היעדים—כלים שכבר בעבר נפגעו דגמים שלהם במפרץ הפרסי.

קטגוריה זו של כטב"מים מיועדת בעיקר למשימות סיור, איסוף מודיעין ומעקב אחר הסביבה המבצעית. במיוחד באזורים הדרומיים, השימוש בהם עשוי להתפרש כניסיון לפקח על החופים, האיים ולהיערך לתרחישים מבצעיים אפשריים—כולל תנועות ימיות ואף תרחישים קרקעיים מוגבלים.

מבין אלו, ל-MQ-9 Reaper חשיבות מיוחדת; זהו אחד הכטב"מים המרכזיים למשימות תקיפה-סיור של ארצות הברית, אשר ממלא תפקיד מפתח במבצעים מודרניים. לפי הדיווחים, במקרה אחד בלבד, שני כלים מסוג זה הופלו בשמי שיראז. לארצות הברית יש בסך הכול כ-200 עד 220 כטב"מים מסוג זה. מאז השנים 2017–2018, עם התגברות פעילות מערך ההגנה האווירית של הכוחות התימניים, הופלו כ-30 כלים כאלה על ידם.

אם מביאים בחשבון גם את ביצועי מערך ההגנה בתקופה זו—שבה הופלו כ-18 כטב"מים מסוג זה ועוד כמה מקרים בעיראק—ניתן לומר כי בסך הכול קרוב לרבע מהמלאי של כטב"מים אלה באזור הושמד. מדובר בנתון משמעותי מאוד מבחינה צבאית.

מבחינה כלכלית, שוויו של כל MQ-9 הוא כ-30 מיליון דולר; לכן מדובר בנזק כספי כבד. אך חשיבות העניין אינה רק בעלות, אלא גם בהגבלת היכולת המבצעית של הצד השני, במיוחד בתחום הסיור ואיסוף המודיעין.

דפוס דומה נצפה בעבר גם לגבי מטוסי תדלוק, כך שכ-רבע מהצי שהוצב באזור יצא ממעגל הפעילות. בסיכומו של דבר, מגמה זו מראה כי פגיעה במערכות הללו, מעבר לעלויות הגבוהות שהיא מטילה, מצמצמת באופן ישיר את יכולתו של הצד השני לבצע מבצעים מורכבים—בייחוד בתחום המודיעין והסיור—וזוהי בדיוק הנקודה שבה ניכרת ההשפעה האסטרטגית שלה.