על פי דיווח סוכנות הידיעות טסנים: ד"ר רוברט פייפ, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו ומומחה לאסטרטגיה ולמלחמות מודרניות, שמושך בשבועות האחרונים תשומת לב רבה בזכות תחזיותיו המבוססות על מלחמת ארה״ב–ישראל נגד איראן, מסביר בראיון נרחב כי עד כה לא השיגה ארה״ב הישגים מוחשיים בשדה הקרב, ולכן היא מנהלת מלחמה פסיכולוגית נרחבת כדי ליצור רושם של הישגים.

לדבריו של פייפ, "המעורפל בשדה הקרב" משמש ככלי פסיכולוגי: הצד האמריקאי–ישראלי מנסה ליצור תדמית של עליונות באמצעות הצהרות חוזרות על "ניצחון" ו"שליטה במצב", בעוד שהראיות בשטח סותרות את הטענות הללו.
הוא מציין כי בשדה הקרב, איראן לא רק הצליחה לשמר את יכולותיה הטילים והרחפנים, אלא גם באמצעות אסטרטגיה מבצעית יעילה, שומרת על היוזמה המבצעית ומפעילה את רצונה על אחד מצירי האנרגיה והמשאבים החיוניים ביותר בעולם. לפיכך, לפי פייפ, יצירת מעורפל נוסף מיועדת למניפולציה פסיכולוגית ולא ליצירת הישג אמיתי עבור ארה״ב, בעוד שהיוזמה בשטח נשלטת במלואה על ידי איראן.

מנקודת מבטו, כניסת ארה״ב למלחמה קרקעית באיראן מהווה "מלכודת אסטרטגית" שכבר הוכנה במשך שני עשורים. הוא מדגיש כי איראן, בניגוד לצבאות קלאסיים, פועלת לפי דוקטרינת מלחמה אסימטרית – כלומר, במקום להתרכז בלחימה קונבנציונלית, היא מסתמכת על שילוב של כוחות מבוזרים, עומק גאוגרפי, רשתות מקומיות ויכולת תקיפה מתמשכת.
המומחה מזהיר כי כניסת כוחות אמריקאיים לאיראן, בכל גודל שהוא, תפגע ביתרונות המסורתיים שלהם ותחשוף אותם למתקפות מתישות, מארבים ופעולות מתמשכות, בעוד קווי הלוגיסטיקה יישארו בלתי ניתנים ליישום, והסביבה תהפוך למלכודת קטלנית לחיילים.

ברמה המבצעית, פייפ סבור כי איראן בשילוב כלי נשק כמו טילים קצרים, רחפנים, כוחות מיליציוניים וידע מקומי מעמיק יכולה ליצור "סביבה עוינת קבועה" לכל כוח כובש. כלומר, גם אם ארה״ב תשיג מטרות טקטיות בתחילת הלחימה, שמירת השטח והטמעת ההישגים תהיה בלתי אפשרית. בנוסף, הגודל הגאוגרפי והצפיפות באזורים מרכזיים מגבירים משמעותית את העלויות הלוגיסטיות והאנושיות ומקשים על כל התקדמות.

מנקודת מבטו של פייפ, דעיכת ההגמוניה האמריקאית והעתיד של ישראל קשורים זה בזה סיבתית. המומחה סבור כי החלשות "האימפריה האמריקאית" נובעת מהתרחבות אסטרטגית יתרה – מצב שבו וושינגטון מעורבת בו-זמנית בכמה חזיתות קריטיות, והפיזור לצד לחצים כלכליים ואנרגטיים מפחית את יכולת הריכוז והפעלת כוח יעיל.
בהקשר זה, תפקידה של ישראל כשחקן מרכזי מתבלט – היא יכולה לגרור את ארה״ב לעימות יקר במזרח התיכון ולהחמיר את ההליך המתיש. פייפ רואה בכך אינטראקציה של אינטרסים ותלותות ביטחוניות; ישראל זקוקה לתמיכת ארה״ב לשמירה על עליונות אזורית, אך תלות זו עשויה למקם את ארה״ב בהתחייבויות יקרות המחלישות את עוצמתה ההגמונית. כתוצאה מכך, עתיד ישראל תלוי במידה רבה במצב זה – אם ארה״ב תיחלש או תצטרך להפחית את נוכחותה האזורית, ישראל תתמודד עם סביבה שבה היא תצטרך להתמודד עם איומים גדולים יותר תוך הסתמכות פחותה על תמיכה ישירה מארה״ב.

ד"ר פייפ סבור כי בהתחשב בקשר בין "הסדר האזורי העתידי" ל"תוצאות הגיאואקונומיות של המלחמה", העימות עשוי להעצים את מעמד איראן אסטרטגית, שכן היא נהנית משילוב שני יתרונות מרכזיים:

1- עמידות צבאית–ביטחונית באמצעות דוקטרינה אסימטרית, עומק גאוגרפי ויכולת תקיפה מתמשכת שמונעים מהאויב השגת ניצחון;

2- מנוף גיאואקונומי בתחום האנרגיה, במיוחד בתעלת הורמוז, שבו כל רמת חוסר ביטחון או שליטה עלולה להשפיע על שווקי הנפט והגז העולמיים ולהוביל לעליית מחירים.

בהקשר זה, בעוד שהמלחמה גורמת לשחיקה בכוח האמריקאי ולחוסר יציבות באספקת האנרגיה, איראן יכולה לנצל את המצב כיתרון יחסי, ולחזק את מעמדה הכספי, האזורי והבינלאומי.
לסיכום, פייפ מעריך כי בסוף המלחמה ניתן לצפות שאיראן תצמח כמעצמה אזורית ואף על-אזורית, בעלת יכולת צבאית מוכחת, ושולטת במגוון כלים "ביטחוניים, אנרגטיים וגיאופוליטיים" לצורך הפעלת כוח.