לפי דיווח סוכנות הידיעות טסנים, דוח מספר 185 של קבוצת פרשנות המלחמה של הסוכנות בחן את סוגיית הרעיון לעקוף את מצר הורמוז, במיוחד על רקע דבריו של נתניהו:

נקודה חשובה שניתן לציין היא תכנית שעלתה לאחרונה גם בדבריו של נתניהו — הרעיון של "עקיפת מצר הורמוז" במטרה לשחרר את זרימת האנרגיה העולמית ממה שמכונה "תלות בצוואר בקבוק" זה.

הנתיבים המוצעים מתמקדים בעיקר בפיתוח קווי צינור המשתרעים מיאנבו שבערב הסעודית אל חופי הים האדום וכן אל נמל פוג'יירה באיחוד האמירויות. עם זאת, תכנית זו מתמודדת עם כמה מגבלות בסיסיות:

ראשית, מבחינת קיבולת — סך יכולת ההעברה של נתיבים אלו, גם בהערכות אופטימיות, נמוכה בהרבה מנפח הנפט העובר מדי יום דרך מצר הורמוז. קיבולת קו הצינור ליאנבו מוערכת בכ־5 עד 6 מיליון חביות ביום, וקיבולת המסלול לפוג'יירה בכ־1.5 עד 2 מיליון חביות; זאת בעוד שמצר הורמוז מעביר כ־20 עד 21 מיליון חביות נפט ביום.

לכן, מבחינת היקף, נתיבים אלו אינם יכולים להוות תחליף אמיתי להורמוז.

שנית, תפקודו של מצר הורמוז אינו מוגבל רק להעברת אנרגיה. מעבר זה הוא אחד מעורקי הסחר המרכזיים באזור, וחלק גדול מהיבוא — במיוחד בתחום המזון — של מדינות המפרץ מתבצע דרכו.

הערכות מצביעות על כך שיותר מ־80 עד 90 אחוז מביטחון המזון של מדינות אלו תלוי בזרימת הסחורות דרך הורמוז — דבר שלא ניתן להחלפה באמצעות קווי צינור.

שלישית, שיקולים טכניים וזמניים: פיתוח רשתות קווי צינור רחבות בהיקף כזה מחייב השקעות עצומות ושנים רבות של עבודה, ואינו ניתן ליישום מהיר.

רביעית, הסוגיה הגאופוליטית והביטחונית: נתיבים חלופיים אלו נמצאים גם הם בסביבה שאינה חסינה מפני מתחים אזוריים מבחינת נגישות ופגיעות. במילים אחרות, גם אם תשתיות כאלה יוקמו, האתגרים הביטחוניים יישארו, והבעיה המרכזית לא תיפתר באופן יסודי.