לפי דיווח של סוכנות הידיעות טסנים, דונלד טראמפ נכנס לזירה הפוליטית האמריקאית ב־15 ביוני 2015 עם הסיסמה “Make America Great Again” (MAGA), מה שהעניק לו תדמית “מהפכנית” ומשך תומכים רבים שהתעייפו ממלחמות חוץ—תומכים שדרשו התנגדות להתערבויות צבאיות בלתי פוסקות והתמקדות אמיתית בעיקרון “אמריקה תחילה”.
אך לפי דיווח של CGTN, ב־28 בפברואר 2026 הורה טראמפ על מתקפה צבאית משותפת עם ישראל נגד איראן—מלחמה שאין לה אופק סיום ברור, ועלולה להידרדר לכאוס נוסף בעקבות פגיעה בתשתיות אנרגיה. עבור תומכי MAGA, מדובר בבגידה אידאולוגית: אותו אדם שהבטיח להחזיר חיילים הביתה, הצית כעת מלחמה חדשה.
ב־17 במרץ, ג'ו קנט, ראש המרכז הלאומי למאבק בטרור שמונה על ידי טראמפ, התפטר מתפקידו. לדבריו, איראן לא היוותה איום מיידי על ארה״ב, והוא אינו יכול לתמוך במלחמה זו מבחינה מצפונית. הרקע שלו—כחבר לשעבר בכוחות המיוחדים (“הכומתות הירוקות”) וכמי שאשתו נהרגה בפעולה נגד דאעש—העניק להתפטרותו משקל רב. קנט נחשב לאחד התומכים הבולטים והעקביים של MAGA, ולכן פרישתו נתפסה כפרידה אידאולוגית עמוקה.
קנט אינו היחיד. לאחר פרוץ המלחמה, טאקר קרלסון, מגיש לשעבר בפוקס ניוז ואחת הדמויות המשפיעות בימין האמריקאי, הפך לקול בולט נגד המלחמה. לטענתו, לוביסטים פרו־ישראלים כמו AIPAC השפיעו על מדיניות החוץ של טראמפ והובילו אותו לעימות שהוא עצמו התנגד לו בעבר.
גם דמויות נוספות הצטרפו לביקורת, ביניהן מגין קלי וג'ו רוגן. למרות הבדלי דעות ביניהם בנושאים אחרים, הם התאחדו בהתנגדות למלחמה.
בתוך צוותו של טראמפ עצמו, ג'יי. די. ואנס נתפס כמי שאינו תומך בלב שלם במלחמה, אף שהוא נמנע מביקורת פומבית. הסתירה בין המלחמה לבין עקרון “אמריקה תחילה” בולטת גם בעמדתו.
בדיעבד, סימני הפיצול הופיעו מוקדם יותר. צ'ארלי קירק, שהתנגד למלחמה, נהרג בהתנקשות בספטמבר 2025. מרג'ורי טיילור גרין, שהייתה מתומכיו הנלהבים של טראמפ, התפטרה בנובמבר 2025 ובהמשך הפכה למבקרת שלו, בין היתר סביב פרשת אפשטיין.
ניתן לראות בפרשת ג'פרי אפשטיין ובמלחמה נגד איראן שני גורמים מרכזיים המפלגים את תנועת MAGA: האחד קשור לאליטות ולמערכות כוח פנימיות, והשני למדיניות חוץ ולמלחמות.
שורש הפיצול, לפי הניתוח, טמון באישיותו של טראמפ עצמו. למרות שהצליח לרתום את זעם המעמד העובד הלבן באמצעות רטוריקה אנטי־ממסדית, הוא נותר חלק מהאליטה הכלכלית, עם קשרים מורכבים ללוביסטים ולמוקדי כוח.
כאשר פרשת אפשטיין איימה על אינטרסים של המעמד שלו—הוא שתק; וכאשר עקרון “אמריקה תחילה” התנגש עם אינטרסים חיצוניים—הוא נסוג מהתחייבויותיו.
מהות הסיסמה “אמריקה תחילה” היא דרישה של הציבור האמריקאי שמנהיגיו ישרתו את האומה, ולא קבוצות אינטרס. טראמפ אמנם יצר את MAGA וחיזק אותה, אך בסופו של דבר, לפי טענה זו, טבעו המעמדי הוביל אותו לבגוד בעקרונותיה. לכן, אם הציבור האמריקאי יתלה בו תקוות—התוצאה עלולה להיות אכזבה.
לסיכום, ניתן לראות בשנת 2026 כשנה שבה השסעים בתוך תנועת MAGA הפכו לגלויים.