עם כניסת העימותים הצבאיים בין איראן לבין הקואליציה התוקפנית ארה״ב–ישראל לשבוע השלישי, מתנהלים דיונים רציניים בחוגים מקצועיים ובתקשורת בנוגע ליכולתו של ישראל להמשיך ולהגן על עצמו מול מתקפות הטילים והמל״טים הנרחבות של איראן.
דיווחים שונים, בהם גם ניתוח של מכון המחקר קונברסיישן, מצביעים על כך שלמרות ההכחשות הרשמיות של הצבא הישראלי ושל שר החוץ שלו, קיימת אפשרות לירידה חדה במלאי טילי היירוט של מערכות ההגנה האווירית.
על פי ניתוח זה, אישור תקציב חירום בסך 826 מיליון דולר לרכישות הגנתיות חיוניות על ידי תל אביב מהווה גם הוא סימן לחומרת המשבר.
כמה גורמים מרכזיים הוזכרו בניתוח כסיבות לירידה במלאי של ישראל ובעלי בריתו.
ראשית, במלחמת 12 הימים בשנה שעברה בין ישראל לאיראן השתמשו שני הצדדים בכמות משמעותית של חימוש. לפי חישובים נטען כי ישראל וארה״ב יירטו 273 מתוך 322 טילים איראניים, דבר המעיד על צריכה גבוהה של טילי יירו, ובשל פרק הזמן הקצר עד למלחמה הנוכחית לא היה די זמן לשקם לחלוטין את המלאים.
שנית, יירוט טילים בליסטיים קשה בשל מהירותם וגובהם הרב, ובדרך כלל נדרש לשגר מספר טילי יירוט כדי להבטיח השמדה של טיל אחד. השימוש של איראן בראשי קרב מתפצלים מחמיר עוד יותר את הבעיה.
שלישית, איראן מנסה לרוויה את מערכות ההגנה של ישראל וארה״ב באמצעות שימוש בכטב״מים זולים. גם מטוסי קרב מופעלים כדי להתמודד עם כטב״מים אלו, אך הטילים המשוגרים מהם יקרים בהרבה מהכטב״מים עצמם. בנוסף, מערכת הלייזר "Iron Beam" עדיין נמצאת בשלב שימוש מוגבל.
על פי הדיווחים, איראן שיגרה מאז תחילת המלחמה יותר מ-500 טילים ו-2000 כטב״מים לעבר מטרות שונות.
כמו כן איראן כיוונה באופן מיוחד למכ״מים של מערכות ההגנה האווירית באזור, וישנם דיווחים על השמדה או פגיעה קשה בחלק מהם – דבר שמפחית את היכולת הכוללת של מערך ההגנה.
לפי קונברסיישן, לא רק ישראל אלא גם מדינות המפרץ הפרסי וכן ארצות הברית מתמודדות עם צריכה גבוהה של טילי יירוט. העברת מערכת THAAD האמריקאית מדרום קוריאה למזרח התיכון היא סימן לצורך בחיזוק ההגנה באזור.
אנליסטים מנסים לענות על השאלה המרכזית מדוע ישראל וארה״ב נכנסו למלחמה למרות מאגרים שעשויים להיות בלתי מספקים. כמה תרחישים הועלו:
ראשית- אפשרות של שיקום מהיר מהצפוי של המלאים, תרחיש שנחשב בלתי סביר. שנית- יכולת השמדת כמות גדולה של נשק התקפי איראני לפני שייגמרו התחמושות ההגנתיות. שלישית- חישוב שגוי לגבי נכונותה של איראן לסיים את המלחמה במהירות.
הניתוח של מכון המחקר קונברסיישן מתייחס גם לאסטרטגיה האיראנית ומדגיש כמה נקודות.
ראשית, אין דרך לדעת בוודאות מהי האסטרטגיה של איראן, אך ההערכות מצביעות על ניסיון להאריך את המלחמה וליצור אי-סדר באזור ובשווקי האנרגיה.
שנית, איראן עשויה לשמור בכוונה את טכנולוגיות הטילים המתקדמות יותר שלה לזמן שלאחר ירידת טילי היירוט של האויב, אף שחלק מהאנליסטים דוחים זאת ורואים בכך אסטרטגיה מסוכנת.
בסופו של דבר, אף שלשני הצדדים יש מלאים מוגבלים וגם איראן אינה יכולה להמשיך במתקפות ללא הגבלה, נראה כי איראן נמצאת בעמדה טובה יותר לניהול מלחמה ממושכת.
הסיבה ליתרון זה היא הלחצים הכלכליים הכבדים על ארה״ב וישראל, וכן חוסר הרצון שלהן להיכנס לפלישה קרקעית שעלולה להיות הרסנית.
לסיכום הניתוח ניתן לומר כי המלחמה הנוכחית הפכה למלחמת התשה עבור מערכות ההגנה האווירית. אף שאין נתונים מדויקים על מספר טילי היירוט שנותרו, סימנים רבים – כגון הקצאת תקציב חירום, העברת מערכות אמריקאיות וטקטיקות הרוויה של איראן – מצביעים על כך שישראל ובעלי בריתו ניצבים בפני אתגר משמעותי בשמירה על מגן ההגנה שלהן בשבועות הקרובים.
בתוך כך נראה כי איראן, באמצעות שילוב חכם של מתקפות בנשק זול ושמירה על אפשרויות אסטרטגיות, מחזיקה ביוזמה בקביעת הצעדים הבאים בעימות זה.