בעוד שהסכסוך באזור ממשיך להסלים, ניתוח חדש של נתוני שדה הקרב מראה כי הרפובליקה האסלאמית של איראן, באמצעות אסטרטגיית " עלות מול יעילות " חכמה, לא רק הצליחה לבסס את ההרתעה שלה, אלא גם גררה את היריבים למלחמת התשה שבה האיזון הכלכלי של ההגנה מפני התקפה הופרע לחלוטין.

מחקרים מומחים משעותיו הראשונות של הסכסוך מצביעים על כך שאיחוד האמירויות הערביות, הנמצאת בחזית יירוט התקפות כטב״מים וטילים איראניים, נשאה מחיר כבד.

קלי גריקו, בכירה במרכז המחקר 'סטימסון' ומרצה לשעבר במכללת הפיקוד של חיל האוויר האמריקאי, חשפה בניתוח שפורסם על ידי כלי תקשורת בינלאומיים בעלי מוניטין, כולל סמפור: "על כל דולר שאיראן הוציאה על כטב״מים, איחוד האמירויות הערביות הוציאה כ-20 עד 28 דולר על הפלתם."

המלכודת האסטרטגית של פטריוט; ירייה שנגמרת, תחליף שנמצא בלימבו

העובדה שהעלות אינה זהה עבור הצדדים המעורבים היא רק חלק מהאמת; מה שהופך את המשוואה הזו ל"מלכודת אסטרטגית" עבור קואליציה עוינת הוא סוגיית ההחלפה המהירה של נשק. כל טיל יירוט שנורה ממערכות מתקדמות כמו הפטריוט הוא נכס אסטרטגי שלא ניתן להחליפו בן לילה.

מבט על המספרים מגלה פער עמוק; עלות הבנייה והציוד של טיל יירוט פטריוט (PAC-3), המשמש להתמודדות עם טילים בליסטיים, מוערכת בכ-44 מיליון דולר, בעוד טיל בליסטי איראני עם טכנולוגיה מקומית עלה למדינה כ-250,000 דולר.

היחס בין 44 מיליון דולר ל-250,000 דולר הוא הבדל בולט ומשמעותי המצייר תמונה ברורה של עומק המבוי הסתום העומד בפני ארצות הברית ובעלות בריתה. זה לא רק סכסוך צבאי; זהו קרב לאתגר את מאזן העלויות והסבלנות הפוליטית. כאשר עלות ההגנה של צד אחד גדולה פי כמה מעלות ההתקפה של השני, כללי המשחק משתנים והמשך המשוואות הקודמות הופך לבלתי אפשרי.

הודאת וושינגטון: ייצור חודשי של 100 טילים איראניים לעומת 6 טילי יירוט אמריקאים

בהצהרות שעוררו תהודה רחבה, הודה מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו ביכולתה המדהימה של איראן בייצור המוני של טילים. "לפי הערכות מסוימות, האיראנים מייצרים יותר מ-100 טילים כאלה בחודש", אמר רוביו. לאחר מכן הוא השווה נתון זה ליכולת המוגבלת של המערב: "השווה זאת לשישה או שבעה טילי יירוט שאנחנו יכולים לייצר בחודש".

הודאה גלויה זו של בכיר אמריקאי חושפת את ליבת האסטרטגיה של הרפובליקה האסלאמית של איראן. בעוד שארצות הברית ובעלות בריתה מתמודדות עם בעיית העומק הרדוד של ארסנל ההגנה שלהן, שמגיע בקושי ל-750 טילים בשנה, איראן, עם קווי הייצור היציבים והמקומיים שלה, מסוגלת להדק את המצור וללכוד את האויב במעגל קסמים שלילי של התשה.

היתרון האסטרטגי של איראן במשוואת ההתשה

מה שקורה באזור כיום חורג מקרב טקטי. הרפובליקה האסלאמית של איראן, עם הבנתה העמוקה את דרישות המלחמות העתידיות ובאמצעות ניצול כלכלת ההתנגדות, הצליחה לשנות את משוואת "עלות מול יעילות" לטובתה.

יחס העלות (20 לאחד עבור רחפנים ו-176 לאחד עבור טילים בליסטיים) והפער העמוק ביכולת הייצור החודשי (7 ל-100) מעידים כולם על כך שהרפובליקה האסלאמית של איראן נכנסה למשוואת ההרתעה לא מעמדת חולשה, אלא גם מעמדת כוח. במלחמה שבה הישרדותם של שני הצדדים היא הגורם המכריע, כושר הייצור הגבוה והעלות הנמוכה של הציוד ההתקפי של איראן הם גורמים מרכזיים בחיזוק ההרתעה ובהצבת האויב במצב פסיבי והתשה לחלוטין.