באסטרטגיה ההגנתית של איראן, טילים נגד ספינות מהווים את עמוד השדרה של "הכוח המרתיע הימי". תוך התמקדות בגיאוגרפיה הייחודית של המפרץ הפרסי וים עומאן, כאשר מצרי הורמוז משמשים כצוואר בקבוק אסטרטגי עולמי, איראן שמה דגש על פיתוח מערכות שיכולות לפגוע במטרות ימיות בעומק הים ובמרחקים שונים. יכולות אלו מחולקות לשתי קטגוריות עיקריות: טילי שיוט וטילים בליסטיים נגד ספינות.
טילי שיוט נגד ספינות: מהגנה על החוף עד תקיפות טקטיות
- טיל "נאסר" (טווח: 35 ק״מ)
טיל נגד הספינות לטווח הקצר שפותח באיראן במשקל 350 ק"ג ואורך 3.5 מטר. טיל זה פותח בעיקר לציוד סירות מהירות ומסוקים ימיים ונבדק לראשונה בתרגילים של "אחדות 87". השימוש העיקרי בו הוא קרב במרחקים קצרים והתמודדות עם ספינות קטנות ובינוניות.
- טיל "נור" (טווח: 120 ק״מ)
טיל השיוט הראשון שפותח באיראן בעזרת הנדסה לאחור והצטרף לשירות חיל הים האיראנח בשנות ה-70. עם מנוע טורבו-סילון, מהירות תת-קולית והכוונה משולבת (מכ״ם אקטיבי ואינרציה), לטיל זה יש את היכולת לעוף בגובה נמוך מאוד (פחות מ-5 מטרים), מה שמקשה גילויו על ידי מערכות הגנה של האויב. משקל ראש הקרב שלו הוא 165 ק״ג והמשקל הכולל של הטיל הוא 715 ק״ג.
- טיל "קאדר" (טווח: 200-300 ק״מ)
גרסה משודרגת של טיל "נור" עם גוף גדול יותר וטווח משמעותי יותר, שהוצגה בתרגיל "וולאיית 90". טיל זה עם מערכת ניווט GPS ומדוד אינרציה, מסוגל לבצע התקפות מדויקות במצבי לוחמה אלקטרונית, ומשמש כעמוד התווך של ההגנה הימית של איראן במפרץ הפרסי.
- טיל "כוסר" (טווח 120-200 ק״מ)
פותח בהתבסס על טכנולוגיית הטיל הסיני "TL-10" ומסוגל להתמודד עם מערכות הסוואה אלקטרוניות (ECCM). טיל זה יוצר בשלושה גרסאות: כוסר-1, 2 ו-3, ומסוגל לשגר מבסיסים חופיים, ספינות ומטוסים.
טיל שיוט "אבו מהדי"
טיל שיוט ימי "אבו מהדי" פותח על ידי חוקרים ויצרנים איראניים במכון התעשיות האוויריות של משרד ההגנה של איראן, ולאחר ייצור המוני נמסר לחיל הים של איראן.
לטיל "אבו מהדי" יש יכולת שיגור ממגוון פלטפורמות נייחות וניידות, ומסוגל להשמיד מגוון כלי שיט, כולל ספינות מלחמה. מערכת ההכוונה והניווט של הטיל מאפשרת עדכון מיקום יעד לאורך טיסתו.
יכול להכין ולהשיק את הטיל במהירות. יכול לשגר כמה טילים בזמנים קצרים ובמסלולים שונים לכיוון יעד מסוים, כך שכל הטילים יפגעו במטרה בו זמנית. כמו כן, יש לו עוצמת השמדה גבוהה בטווח של 1,000 ק״מ.
לטיל יש מספר תכונות מיוחדות, כולל טווח של 1,000 ק"מ, דבר שמגדיל משמעותית את טווח ההגנה הימית של איראן בהשוואה לעבר.
הטיל "אבו מהדי" טס בגובה נמוך, בעל יכולת התמודדות עם לוחמה אלקטרונית, יכולת חמקנות וכולל תוכנה מבוססת בינה מלאכותית בעיצוב מסלול הטיסה.
טילים בליסטיים נגד ספינות: מהפכה אסטרטגית במלחמה הימית
- טיל "ח׳ליג׳ פארס" (טווח: 300 ק''מ)
הטיל הבליסטי הראשון נגד ספינות שפותח באיראן, המתבסס על טיל "פאתח-110", פוגע במטרה במהירות סופר-סונית. עם מערכת הכוונה אלקטרואופטית בשלב הסופי, הוא יכול לעקוב ולפגוע במטרות ימיות נעות, תכונה שמבדילה אותו מטילים בליסטיים מסורתיים.
- טיל "זולפיקאר בסיר"
גרסה ימית של טיל "זולפיקאר" שהוצג על ידי משמרות המהפכה ב-2020. עם טווח מעל 700 ק״מ ומערכת הכוונה אלקטראופטית מתקדמת, טיל זה מאפשר פגיעות במטרות ימיות במרחקים אסטרטגיים, כולל ציים אמריקאיים בים עומאן ובחלקים מים סוף. מקורות איראניים מסוימים מציינים את טווחו כעד 1,000 ק״מ.
יכולות מפתח
- טיסה בגובה נמוך מאוד: טילי שיוט איראניים יכולים לטוס בגובה פחות מ-5 מטרים, מה שמקשה מאוד על גילוי שלהם באמצעות מכ״מים של ספינות.
- יכולת לעמוד בפני לוחמה אלקטרונית: טילים כמו "כוסר" ו"קאדר" מספקים יכולת עמידות בפני מערכות הסוואה אלקטרוניות, מה שמגביר את הצלחתם במצבים של לוחמה אלקטרונית.
- מגוון פלטפורמות שיגור: טילים אלה יכולים לשגר מבסיסים חופים, ספינות, צוללות, סירות מהירות ומסוקים—מאפיין זה מחזק את אסטרטגיית "הכוח הפרוס".
- הכוונה משולבת: שילוב של מערכות ניווט אינרציאליות, מכ״ם אקטיבי ו מערכת הכוונה אלקטרואופטית בשלב הסופי, מגביר את דיוק ההכוונה בתנאים שונים.
סיכום אסטרטגי
הטילים נגד ספינות של איראן יצרו "חגורת אש" רב-שכבתית במפרץ הפרסי ובים עומאן, אשר כל חדירה ימית מצד אויב תתמודד עם עלויות גבוהות. יכולות אלו בשילוב עם צוללות קטנות, מוקשים ימיים וסירות מהירות, משלימות את אסטרטגיית "הכוח הפרוס" של איראן; אסטרטגיה שמטרתה יצירת חוסר ודאות והגברת עלויות המבצעיות עבור כוחות ימיים מתקדמים במצרי הורמוז. עם זאת, היעילות האמיתית של מערכות אלו תיבדק רק בתנאי קרב, מול מערכות הגנה מודרניות.