עבד אל-בארי עטואן, העורך הראשי של העיתון הפאן-אזורי "ראי אליום" והפרשן הפלסטיני הנודע, במאמר המערכת החדש שלו לעיתון האלקטרוני הזה, התייחס לנסיעתו האחרונה של בנימין נתניהו, ראש ממשלת משטר הכיבוש, לוושינגטון ולפגישתו הממושכת עם דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, שבמרכזה עמדה איראן, וכתב: לא מופע חגיגי... לא מסיבת עיתונאים... לא הייפ תקשורתי... לא חיוך למצלמות, רק פרצופים זועפים. בנימין נתניהו עזב את הבית הלבן בדרכו למטוסו בנמל התעופה וושינגטון ושב מיד לתל אביב, וקיצר את ביקורו השביעי בוושינגטון ל-30 שעות בלבד.
הסוד שמאחורי פניהם העגומות של טראמפ ונתניהו לאחר הפגישה בבית הלבן
עבד אל-בארי עטואן הוסיף: ביקור זה יירשם כביקור הקצר ביותר של ראש ממשלת ישראל בהיסטוריה, ראש ממשלה שנהג בעבר כאילו הוא השליט בפועל שלה. זוהי הרושם הראשוני המסכם ביקור "היסטורי" זה של נתניהו, ביקור שהוקדם בשבועיים כדי שיוכל, מעמדת כוח, להורות לטראמפ לצאת מיד למלחמה נגד איראן אם זו לא תיכנע לשלושת התנאים הישראליים; תנאים הכוללים: הפסקה מוחלטת של העשרת אוראניום, צמצום מספר מערכות הטילים האיראניות והגבלת טווחם ל-300 ק"מ בלבד, כך שלא יוכלו להגיע לעומק אדמת פלסטין הכבושה, והפסקת התמיכה האיראנית בקבוצות ההתנגדות בלבנון, בעזה, בתימן ובעיראק.
הפרשן הפלסטיני הדגיש: אולם הכוח הנוכח תמיד, ובו בזמן הפעיל, בפגישת הפסגה בין טראמפ לאורחו הלא קרוא והיהיר, נתניהו, הייתה איראן והטילים הבליסטיים המתקדמים שלה, שהוכיחו את עליונותם המדהימה בחדירה לכל מערכות ההגנה האווירית הישראלית ובהגעה למטרותיהם בלב תל אביב, ובכך שינו את כל משוואות הכוח במזרח התיכון.
בהמשך המאמר נכתב: כוח זה וחוסנה של איראן ברמה הפוליטית, הצבאית והדיפלומטית, ותעדופה למתן מכה מוחצת לתל אביב מיד לאחר כל תוקפנות אמריקאית נגד איראן, מבססים את כוח ההרתעה של מדינה זו. על פי משוואה זו, טהראן הוכיחה כי המחיר של כל תוקפנות נגד איראן, מבחינה אנושית, צבאית, כלכלית ומוסרית, יהיה גבוה מאוד עבור התוקפים, והפעם לא רק בסיסים צבאיים, אלא גם מגדליה הגבוהים והמפוארים של תל אביב יהיו במאגר המטרות של איראן.
עטואן, בהמשך מאמרו, התייחס לנסיגת הכוחות האמריקאיים מסוריה והדגיש: ההכרזה על נסיגת כל הכוחות האמריקאיים מבסיס א-תנף שבדרום-מזרח סוריה, ולפניה מאין אל-אסאד שבעיראק, הם מהסימנים העיקריים לפחד ולחרדה של האמריקאים והציונים מהשלכותיה של כל תוקפנות נגד איראן, שתלווה בתגובה מהירה ובטוחה של מדינה זו.
מטרת טראמפ היא ליצור הרתעה כדי שאיראן תיכנע, לא מלחמה
עורך העיתון "ראי אליום" המשיך: כולנו יודעים שהעלאת אופציית המלחמה מצד ארה"ב נגד איראן בנסיבות הנוכחיות היא הונאה, וייתכן שבכלל לא תהיה מלחמה; שכן במלחמת יוני האחרונה, שנמשכה 12 ימים, ארה"ב והמשטר הציוני החלו בתוקפנותם נגד איראן מבלי שנושאת מטוסים או ספינת מלחמה אחת הועברה מאמריקה לאזור. לפיכך, אם ארה"ב באמת מחפשת מלחמה נגד איראן, אין לה צורך בנושאות אלה, והאיום בשליחת נושאות נוספות לאזור הוא אך ורק במסגרת הניסיון ליצור הרתעה באיראן ולאלץ את האיראנים להיכנע לדרישות והלחצים האמריקאיים-ישראליים.
פרשן ערבי-שפה בולט זה הבהיר: אולם גישה מטופשת זו של ארה"ב והמשטר הציוני השיגה תוצאה הפוכה לחלוטין, וההוכחה הבולטת ביותר לכך היא החיפזון של נתניהו לנסוע לוושינגטון וניסיונו להסיט את השיחות מהדיון הגרעיני לתיק הטילים ולהפסקת הסיוע האיראני לקבוצות ההתנגדות באזור.
בהמשך מאמר זה הודגש: האמת היא שטראמפ לא רוצה מלחמה, ומי שעושה דיל גדול, למעשה אינו תוקף או מאיים. הוא נסוג מסיבות שונות, כשהחשובה שבהן היא החשש מהתגובה האיראנית והרצון למנוע היקלעות למלחמה אזורית כוללת וממושכת; מלחמה שהמנהיג העליון של איראן איים עליה וביסס משוואה זו, שמלחמה זו לא תהיה מהירה, קצרה ונטולת אבדות עבור התוקפים, וזהו דבר הסותר את הדוקטרינה הצבאית האמריקאית החדשה של ניהול מלחמות קצרות והשגת הישג מרבי אפשרי.
לפי מאמר זה, גם המחלוקות במפלגה הרפובליקנית האמריקאית גוברות סביב ניהול מלחמה בשליחות ישראל, שלאמריקה אין חלק בה, ושמובילה למותם של אלפי חיילים אמריקאים בדומה למה שאירע בעיראק ובאפגניסטן. טראמפ, שאיים להשמיד את איראן ולמחות אותה מעל המפה, הצהיר לאחר פגישתו החשאית עם נתניהו בבית הלבן כי לא התקבלה החלטה סופית בנוגע למלחמה באיראן.
עטואן המשיך: טראמפ אמר לאחר פגישתו עם נתניהו כי בחר בהמשך השיחות כדרך הקצרה ביותר להגעה להסכם שימנע מאיראן להשיג "נשק גרעיני", ואם לא יושג הסכם, יבחן אפשרויות אחרות. בזמן כתיבת מאמר זה, טראמפ עדיין לא הורה על שליחת נושאת המטוסים השנייה שלו לאזור.
בסיום מאמר זה הדגיש עטואן: ביום רביעי, מיליוני איראנים בכל מחוזות ארצם חגגו את יום השנה ה-47 לניצחון המהפכה האסלאמית. אולי חגיגות אלו הן חזרה לחגיגת ניצחון גדול יותר נגד ציר הרשע האמריקאי-ישראלי, והזמן יגיד.