לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, בימים האחרונים של 2025, שני מכוני מחקר ישראליים גדולים ערכו בנפרד סקרים בישראל, שממצאיהם היו בניגוד לרצונו ולמדיניותו של נתניהו.

ממצאי הסקרים של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" ו"המרכז למחקרי ביטחון לאומי" (INSS) בישראל מראים כי למרות ההוצאות העצומות שנתניהו והצבא הישראלי הוציאו בשנה האחרונה על חיסול איומים מבית ומחוץ, "תחושת הביטחון" בקרב תושבי ישראל עדיין נמוכה מאוד, אפילו פחות מ-30%. הנקודה החשובה היא שתחושה זו נמוכה בהרבה בקרב ערבים מאשר בקרב יהודים, מה שמעיד על האופן המפלה שבו מוסדות פוליטיים, צבאיים-ביטחוניים ואפילו כלכליים בישראל מתמודדים עם בעיות של ערבים.

בהקשר זה, המכון הישראלי לדמוקרטיה הודיע ​​כי מהסקרים עולה כי הישגים צבאיים בשנת 2025 לא הרגיעו את האזרחים הישראליים. רק 46% מהישראלים (יהודים וערבים) מאמינים שישראל הצליחה להבטיח את ביטחון אזרחיה – לעומת שיעור מרשים של 80% ב-2020. משמעות הדבר היא חששות ביטחוניים מתמשכים וקיומם של איומים ממשיים על חיי היומיום של תושבי ישראל, שיכולים לנבוע ממקורות שונים - אפשרות של מלחמה חדשה עם חיזבאללה, שיקום כוחו הצבאי של חמאס, פעולות הפלסטינים החיים בגדה המערבית, חידוש התקפות אנצאר-אללה, ופעולותיהם של לוחמי ההתנגדות הפלסטיניים הצעירים בשטח ישראל.

נקודה בולטת נוספת בסקר זה היא שיעור הגזענות הגבוה בישראל. 45% מהיהודים הישראליים מתנגדים לשילוב ערבים בחברה הישראלית. כמו כן, 53% מהיהודים הישראליים מאמינים כי על ממשלת נתניהו לעודד עזיבת הערבים משטח ישראל. לפיכך, שיעור התמיכה בשילוב המפלגות הערביות בממשלה ירדה מ-37% בשנת 2023 ל-27% השנה. כל הנתונים האלה מעידים על תחושת הפחד בקרב היהודים. למעשה, הם רואים בכל לא-יהודי אויב פוטנציאלי שעלול לאיים על ביטחונם. ללא ספק, פחד כזה משפיע לרעה על החלטתם להמשיך לחיות בישראל.

בהקשר זה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל הודיעה בדו"ח בסוף שנת 2025 כי בתשעת החודשים הראשונים לשנת 2025, מאזן ההגירה של הישראלים היה שלילי - כניסה של כ-17,500 איש, בהשוואה לעזיבה של 48,000 איש. החשוב הוא שרוב האנשים שעזבו את ישראל הם אנשי מקצוע ובני הדור הצעיר.

לחוסר תחושת הביטחון יש השלכה נוספת, והיא חוסר שביעות רצון מתפקוד מערכת השלטון הישראלי, שבאה לידי ביטוי בממצאי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. לפי הסקר, שיעור האמון בראש הממשלה ירדה מ-62% בשנת 2022 (שנה לאחר עלייתו של הרצוג לשלטון) ל-39% בלבד.

כמו כן, שיעור האמון בצבא עמד על כ-74%, בשב"כ כ-54%, וברשויות המקומיות כ-53% - כולן נמוכות משמעותית בהשוואה לשנים קודמות. האמון בבית המשפט העליון, שהראה התנגדות לשאיפותיו של נתניהו, עלה ל-42%לעומת 37% בשנה הקודמת. בנוסף, האמון במשטרה ירד ל-37%, ונושא חשוב נוסף הוא שהאמון בממשלה עומד על 22%, בכנסת 17%, ובמפלגות רק 10%. העובדה שתושבי ישראל רוחשים הכי פחות אמון לרשויות המבצעת והשופטת מאשרת את חוסר היעילות של הרשויות הללו.

בסקר של המרכז למחקרי ביטחון לאומי של ישראל, אושרו נתונים אלה בדרך נוספת, המבהירה כי המציאות הנוכחית בישראל היא קיומם של "פחד ודאגה ביטחוניים בקרב הישראלים". סקר זה מצא כי רק 27.5% מהאזרחים מעריכים את מצב הביטחון הנוכחי בישראל כטוב או טוב מאוד. הנתונים האלה מעידים על פער עמוק בין ערבים ליהודים בישראל: בעוד ש-31% מהיהודים מעריכים את מצב הביטחון כטוב או טוב מאוד, בקרב ערבים זה עומד על 15% בלבד.

התרחשותם של 252 מקרי רצח במגזר הערבי בשנת 2025 מסמנת את הסיבה לתחושת האמון הנמוכה בקרב הערבים. ראוי לציין כי מספר אירועי האלימות והרציחות בערים ערביות עולה מדי שנה. בשנה שעברה נרשמו 230 מקרי רצח, בעוד שהמספר היה נמוך יותר בשנים קודמות.

בהתחשב בדעות ותחושות כאלה, לתושבי ישראל יש השקפה זהירה בנוגע לסוגיית הביטחון הלאומי בחמש השנים הקרובות. יותר משליש מהישראלים (36%) מעריכים כי מצב הביטחון הלאומי ישתפר. מנגד, 21% מאמינים שהמצב יחמיר ו-28% אינם צופים שינוי כלשהו, ​​בעוד ש-15% ענו כי אין להם תשובה לשאלה זו.

גם במדד זה, יש הבדל ניכר בדעות בין יהודים לערבים. כשהערבים רואים שאין להם חלק במערכת הפוליטית, ושהגישות השליליות של החברה היהודית כלפי שילובם אפילו בעניינים שאינם פוליטיים הולכות וגוברות, אין ספק שאין להם תקווה רבה לשיפור במצב. בד בבד, גם מדיניותו המלחמתית של נתניהו הרסה את הציפיות לשלום, והחזרה היומית על הספקולצייה בתקשורת העברית כי "האם מתקרבת מלחמה נוספת עם איראן?" מפחיתה את הסיכויים לשיפור תחושת הביטחון.