משרד ההגנה האמריקאי, הפנטגון, פרסם את מסמך אסטרטגיית ההגנה הלאומית 2026 בן כמעט 25 עמודים, המתאר את סדרי העדיפויות הצבאיים והביטחוניים של וושינגטון אל מול אתגרים בינלאומיים, תוך התמקדות בסין, רוסיה, איראן והמזרח התיכון.
סין: הרתעה צבאית ומאזן הכוחות באזור הודו-פסיפיק
אסטרטגיית ההגנה הלאומית, המסמך המנחה את מדיניות הפנטגון, קובעת כי סין היא האתגר האסטרטגי הבולט ביותר באזור הודו-פסיפיק ומדגישה כי הרתעה צבאית היא כלי מפתח למניעת הטלת הגמוניה על ידי כל צד, לא עימות ישיר, תוך שאיפה לשמירה על יציבות אסטרטגית ולהפחית את הסבירות להסלמה.
המסמך שיקף את רצונה של וושינגטון ליצור ערוצי תקשורת צבאיים רחבים יותר עם בייג'ינג, תוך הכרה בקצב ובהיקף כוחה הצבאי הגובר של סין.
המסמך הסביר כי המטרה אינה לשלוט או לדכא את סין, אלא למנוע הטלת הגמוניה על ידי כל צד על ארה"ב או על בעלות בריתה על ידי יצירת מאזן כוחות המאפשר שלום אזורי.
כדי להשיג מטרה זו, האסטרטגיה מתמקדת בבניית הרתעה חזקה וחיזוק ההגנה הקולקטיבית על ידי העצמת בעלות ברית ושותפות אזוריות למלא תפקיד גדול יותר, ובכך לספק מסגרת כוח המאפשרת ניהול תחרות באמצעות משא ומתן ולא עימות.
רוסיה: איום ניתן להכלה והתמקדות באירופה
בנוגע לרוסיה, האסטרטגיה האמריקאית רואה ברוסיה איום מתמשך, אם כי מרוסן, במיוחד באגף המזרחי של נאט"ו.
הוא ציין כי המלחמה באוקראינה הדגימה את עוצמתן המתמשכת של יכולותיה הצבאיות והתעשייתיות של רוסיה, בנוסף לכך למוסקבה יש את הארסנל הגרעיני הגדול בעולם ויכולות חלל וסייבר.
הוא ציין גם כי משרד ההגנה האמריקאי ישמור על כוחותיו בכוננות כדי להתמודד עם מה שהוא מתאר כאיומים רוסיים, תוך המשך משחק תפקיד פעיל בנאט"ו.
במקביל, הדבר מייצג התאמה מחדש של תנוחת הכוחות והפעילויות של ארה"ב בזירה האירופית כדי להתאים לאופי האיומים על האינטרסים האמריקאים וליכולות של בעלות בריתה.
המסמך טוען כי למוסקבה אין את היכולת לכפות הגמוניה אירופית, בהתחשב בעליונותה הכלכלית והדמוגרפית של נאט"ו, ומדגיש כי המעורבות האמריקאית באירופה תימשך, כאשר העדיפות האסטרטגית היא להגן על ארה"ב ולמקד את המאמצים בהרתעה מפני סין.
איראן: איסור גרעיני וחששות לגבי שיקום יכולות
האסטרטגיה האמריקאית קובעת כי וושינגטון תמשיך לנקוט בגישה נוקשה למניעת איראן מלהשיג נשק גרעיני, תוך ציון פעולות צבאיות קודמות שכוונו נגד תשתית גרעינית איראנית ותמיכת ארה"ב בישראל במהלך מלחמת 12 הימים האחרונה.
לעומת זאת, המסמך טוען כי איראן, למרות מה שהיא מתארת כ"נסיגות כואבות בחודשים האחרונים", שמרה על היכולת לבנות מחדש את כוחותיה הקונבנציונליים, בעוד שלמרות מסלולי המשא ומתן התקועים, נותרה האפשרות לחידוש המסלול הגרעיני.
כמו כן, היא מזהירה כי בעלות בריתה האזוריות של טהראן, למרות המכות שספגו, עשויות לשאוף לבנות מחדש את יכולותיהן, דבר ש"ינציח את המתחים האזוריים ויפגע בסיכויי היציבות".
בהקשר זה, האסטרטגיה מציעה גישה המבוססת על צמצום המעורבות הישירה של ארה"ב על ידי העצמת בעלות ברית אזוריות, ובמיוחד ישראל ושותפות המפרץ, למלא תפקיד גדול יותר בהגנה שלהן והגברת התיאום ביניהן, ובכך לאפשר ניהול איומים באמצעות מערכת אזורית משולבת יותר שתלויה פחות בהתערבות אמריקאית ישירה.
המזרח התיכון: העברת נטל ההרתעה לבעלות ברית
האסטרטגיה מציגה גם חזון למזרח תיכון "יציב יותר" שבו בעלות ברית אזוריות ממלאות תפקיד מרכזי בביטחון ובהגנה, ומתמקדת באינטגרציה ביטחונית בין שותפים אזוריים.
בהקשר זה, וושינגטון מתמקדת בהעצמת שותפים אלה לשאת בנטל העיקרי של ניהול אתגרי ביטחון, במיוחד בכל הנוגע להרתעה של איראן ובעלות בריתה, שיפור יכולות ההגנה העצמית והרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני האזורי.
המסמך מדגיש גם תמיכה מתמשכת בהתכנסות בקרב חלק מהשחקנים האזוריים, יחד עם שמירה על יכולת צבאית אמריקאית המאפשרת התערבות "ממוקדת והחלטית" בעת הצורך, כאלמנט תומך ביצירת תנאים ליציבות ארוכת טווח באזור.