צה"ל מאיץ את הכנותיו למלחמת פתע אפשרית בשלוש חזיתות מרכזיות, בהן איראן, לבנון והגדה המערבית, שהן חלק מהתוכנית הרב שנתית עד שנת 2030 וכוללות הרחבה משמעותית של פעילות צה"ל ונוכחותו בחלל החיצון.
התוכנית, אשר פותחה בהנהגתו של אייל זמיר, הרמטכ"ל, מתגבשת יותר משנתיים לאחר המלחמה, ובמקביל להכנותיה, מתבצעות עבודות להגברת המוכנות לאפשרות של מלחמה או מבצע צבאי מפתיע.
צה"ל מציב את איראן בחזית תרחישי האיום שלו. הדו"ח קובע כי הערכות גופי הביטחון הישראליים מבוססות על ההנחה שלחץ מהמחאות הפנימיות באיראן עלול לדחוף את המדינה לתקוף את ישראל כדי להסיט את תשומת הלב מהמשבר הפנימי שלו.
הדו"ח מצביע על כך שזמיר זיהה שני עמודי תווך עיקריים בתוכנית הרב-שנתית: "הגורם האנושי" ופיתוח יכולות בתחום החלל. על פי הערוץ, צה"ל רואה בחלל החיצון אזור חיוני לפיתוח מערכות הגנה והתקפיות ויכולות איסוף מודיעין.
בהקשר זה, ציטט הערוץ מקור ישראלי בכיר שאמר: "אנו עוקבים אחר אירוע פנימי משמעותי באיראן ועדיין מוקדם מדי לקבוע את השלכותיו".
רה"מ בנימין נתניהו התייעץ והעריך את המחאות באיראן ממיאמי, בעוד שחוגיו הקרובים נמנעו מלהגיב ישירות על המתרחש שם, "מחשש שכל הערה פומבית תדחוף את טהראן לנקוט פעולה נגד ישראל כדי לבלום את המחאות".
מבחינת הרחבת פעילותו בחלל, צה"ל נערך לראשונה לאפשרות של שיגור תקיפות מהחלל ובהחלל, כולל יכולת עתידית לפגוע בלוויינים וכן לפגוע במטרות קרקעיות מהחלל.
על פי הדו"ח, תהליך פיתוח תוכנית רב שנתית זו דורש גמישות במנגנוני העבודה ויש לכלול איומים מהמעגל השני והשלישי בתרחישי הייחוס, כולל היערכות לעימות נוסף עם איראן.
כמו כן תוארו כל חזית פוטנציאלית באזור ומרכיביה, בדגש מיוחד על החזית הלבנונית והחזית בגדה המערבית, ותוך דגש על חשיבות הבנת ההתפתחויות והאיומים המשתנים במסגרת התוכנית.
בעתיד הקרוב יוקמו צוותים מיוחדים לכתיבת פרטי תוכנית זו, ובמקביל תיבחן האפשרות לערב תא"ל ואלופים לא פעילים, יחד עם אישים זרים או קציני מילואים בכירים, בניסוח תוכנית זו.