מאז ה-7 באוקטובר 2023, ישראל הפכה לנוכחות בולטת יותר על המפה האזורית, תוך ניצול כל הזדמנות להבטיח את האינטרסים האסטרטגיים שלה, לחזק את תפקידה המערער ולשאוף להפוך למעצמה האזורית היחידה. לצד משבר אמון עם שכנותיה, ישראל מנסה למלא כל פער או חולשה, במטרה לדכא את אויביה האזוריים ולכפות מציאויות חדשות על הזירה. ישראל ניצלה את נפילת המשטר הסורי לשעבר כדי להתבסס במוקדים חיוניים ואסטרטגיים באזור החרמון ולהשתלט על חלק גדול מהערים והכפרים בדרום סוריה. ישראל גם הרחיבה את נוכחותה בבקעת הירדן לאורך הגבול עם ירדן, נוכחת בדרום לבנון ועוקבת מקרוב אחר הגבול עם מצרים.
דרום תימן כמטרה אסטרטגית
בשבועות האחרונים של 2025, דרום תימן הפכה לזירה של סכסוכים גלויים בין מעצמות אזוריות. בהקשר של מאמצי ישראל לכתר את מרכזי הכוח הערביים, ובמיוחד את ים סוף שהוא אבן הפינה של הכלכלה העולמית, דיווחים ישראליים מצביעים על רצונה לחזור על ההכרה בסומלילנד ולהקים שם בסיסים צבאיים בדרום תימן, הפעם בהשתתפות איחוד האמירויות הערביות. זה מסביר את הצעד המנע שהוכרז על ידי מנהיג אנצאר אללה, עבד אל-מאלכ אל-חות'י בתגובה לצעד זה, שקבע: "כל נוכחות ישראלית בסומלילנד נחשבת למטרה צבאית".
בהקשר של מה שקרה בסומליה, שני האיים התימניים סוקוטרה ועבדול-כורי, הנמצאים סמוך למפרץ עדן, הפכו בשנים האחרונות לשתי נקודות מוקד להשפעה ולנוכחות צבאית ומודיעינית של האמירויות, אשר מקושרות מאוחר יותר להסכמי ביטחון אזוריים, כולל אלה שנחתמו עם "ישראל". הסכמים אלה החלו בשנת 2020, לאחר נרמול היחסים בין איחוד האמירויות הערביות לישראל. בהסכמים אלה הוכרזה כוונת שני הצדדים להקים תשתית צבאית בסוקוטרה במטרה לנטר את הים הערבי ומצרי באב אל-מנדב ולאסוף מידע מודיעיני באזור.
מה שחשף העיתון הישראלי "מעריב" על האצת העבודה על בסיס מודיעין צבאי באי עבדול-כורי ב-29 ביולי 2024, עשוי להספיק, שכן דווח כי "ישראל ואיחוד האמירויות הערביות מכינות סיוט לאיראן ולחות'ים סמוך לגבולותיהם, תחת חסות ארה"ב, לאחר התקפות מוגברות של הארגון בים סוף". הדו"ח פורסם לאחר פגישתו של הרצי הלוי, הרמטכ"ל לשעבר עם מייקל קורילה, מפקד פיקוד המרכזי לשעבר של ארה"ב, ומנהיגים צבאיים של איחוד האמירויות הערביות ומדינות אחרות, דבר המצביע על רמת שיתוף הפעולה בין איחוד האמירויות הערביות לישראל.
ככל שמאבק הכוחות בין איחוד האמירויות הערביות לסעודיה מתעצם בדרום תימן, אזור אסטרטגי המשקיף על מצר באב אל-מנדב וים סוף, הדרום - שכעת נמצא ברובו בשליטת איחוד האמירויות הערביות - הפך למטרה אסטרטגית לכיבוש יותר מתמיד. האם ישראל, באמצעות שליחים מקומיים ושיתוף הפעולה שלה עם איחוד האמירויות הערביות ומועצת המעבר הדרומית, תוכל לבסס נוכחות קבועה בדרום תימן?
דיפלומט ישראלי אמר כי החלטת ישראל להכיר בסומלילנד "אינה רק מהלך דיפלומטי, אלא בהקשר של פתיחת סיכויים לשיתוף פעולה ביטחוני ואסטרטגי בים סוף ובדרום ים סוף, בפרט לניטור איומים ימיים בבאב אל-מנדב", על פי רויטרס.
דוחות אנליטיים ישראליים מאוניברסיטת תל אביב מצביעים על כך ש"התקפות תימן בים סוף פגעו ביעילות בחופש השיט והסחר של ספינות באזור וישראל רואה באזור זה נקודת מפנה שיש לטפל בה במסגרת מדיניות הביטחון שלה כדי לשמר את נתיבי הסחר והביטחון הלאומי".
ממדי ביטחון ומודיעין
עבור ישראל, דרום תימן היא מיקום אסטרטגי ביותר בכמה מובנים. שליטה בנתיבי הים בבאב אל-מנדב ובים סוף מאפשרת לו לנטר נתיבי שיט בינלאומיים ולהגן על היצוא והיבוא שלו, ובכך להפחית את הסבירות שאיום כלשהו מצנעא יסגור את ים סוף. יתר על כן, נוכחותה של "בעלת ברית אזורית אמינה" כמו איחוד האמירויות הערביות מאפשרת לישראליים לחזק את נוכחותם המודיעינית והביטחונית ללא צורך בהתערבות צבאית ישירה, ובכך להפחית את הסיכונים הפוליטיים והצבאיים לתל אביב.
בנוסף, ישראל רואה בדרום תימן פלטפורמה לוגיסטית פוטנציאלית לתמיכה בפעולות ביטחון או מודיעין בים הערבי ובאוקיינוס ההודי, ובכך מרחיבה את יכולתה להגיב במהירות וביעילות רבה יותר לכל איום אזורי.
תהיה זו טעות לראות את המצב בדרום תימן ואת השלכותיו פשוט כהתחזקות של ממשלה פנימית בדלנית. האזור הפך ללב ליבו של תחום השפעה גיאופוליטי גדול, שבו מצטלבים האינטרסים של האמירויות, ישראל ובריתות בינלאומיות סביב נושאי אבטחת הניווט הבינלאומי, פיקוח על גבולות ימים והתחרות המתמשכת עם איראן ובעלות בריתה באזור. דבר זה בוודאי ישרטט מחדש את מפת ההשפעה במזרח התיכון ויעצב את האיזונים האזוריים לשנים, אם לא לעשורים, הבאים.