לאחר כשנתיים של הפרות נרחבות שביצע המשטר הציוני בעזה ובזירות האזור, ולצידן גל גינוי בינלאומי חסר תקדים, נראה שתל אביב אכן עברה לדפוס חדש של הפעלת כוח. עם הכרזת הפסקת האש, החלנו לראות חזרה מאורגנת להתנקשויות ממוקדות — ככלי לשימור ההרתעה, להרתעת האויב ולהעברת מסר כי יכולותיה המבצעיות עדיין קיימות למרות הכישלונות הגדולים בשטח.

שינוי זה אינו מנותק מהלחצים הפוליטיים שחווה הכיבוש עקב היקף הפשעים שביצע בעזה, אשר עוררו — לראשונה זה עשורים — קרע פנימי ברור בתוך החברה האמריקאית עצמה ועלייה בקולות הדורשים הפסקת תמיכה בלתי־מותנית בישראל.

טראמפ… המושיע הפוליטי של היישות הציונית

בהקשר זה, כניסתו של הנשיא האמריקאי לשעבר, דונלד טראמפ, לזירה באמצעות "יוזמת השלום" שלו, היוותה נקודת מפנה חשובה.

למרות האופי התיאטרלי של היוזמה, תפקידה הממשי היה ברור: להעניק לישראל הזדמנות לצאת ממעגל הגינוי הבינלאומי החריף ולהבריא את תדמיתה לאחר השחיקה חסרת התקדים בלגיטימציה המוסרית שלה.

אילו המשיכו מעשי ההרג בקצב שאפיין את החודשים הקודמים, היה העולם מוצא עצמו מול רגע בחינה מחודשת — עד כדי ספק לגבי עצם קיום היישות במרחב.

ההתנגדות בפתחה של שלב חדש

על רקע שינוי כללי העימות, ניצבות תנועות ההתנגדות בפני שלב חדש הדורש גמישות וחדשנות גדולה יותר. ניסיונות העשורים האחרונים הוכיחו כי העלאת עלות הכיבוש הייתה הגורם המשפיע ביותר על התנהלותו.

בהתאם לכך, העלאת מחיר ההתקפות הישראליות והאמריקאיות — מדינית, מבצעית וביטחונית — הפכה לצורך הכרחי לשמירת מאזן ההרתעה.

במסגרת זו, ייתכן שההתנגדות תנקוט צעדים כואבים ומבלבלים כלפי הכיבוש — בדומה לאירועי תחילת שנות ה־2000 — כאשר פעולות איכותיות הצליחו לעצב מחדש את נוסחת הביטחון הישראלית.

השלב הבא יהיה שלב של הגדרת הרתעה מחודשת במרחב. ישראל מכוונת מחדש את כליה, אך ההתנגדות אף היא מחזיקה ביכולות ובניסיון המסוגלים לכפות משוואה חדשה שתשנה את חישובי האויב ותמנע מההתנקשויות להפוך לשגרה.

בסופו של דבר, מאזן העימות יוכרע לפי מידת נכונות הצדדים לשלם את מחיר בחירותיהם.