בחינת ההתנהלות של המלוכתיים בחודשים האחרונים מלמדת כי המיזם שנועד ל"ייצור הנהגה" עבור רזא פהלווי (בנו האחרון של השאה המודח שנמלט מאיראן בשנת 1979) לא זו בלבד שלא הצליח לבנות בסיס תמיכה בקרב הציבור, אלא אף כשל פעם אחר פעם בצמתים פוליטיים וביטחוניים רגישים. קבוצת פעילים ופרשנים מהאופוזיציה עצמה הצביעה בגלוי על כך שלפהלווי אין כישורי הנהגה, אין לו בסיס חברתי, ואף חסרה לו הבנה מציאותית של החברה האיראנית.
"ביז'אן פרהודי", כתב לשעבר בקול אמריקה, מתאר את רזא פהלווי כ"שם המוכר ביותר" בקרב האופוזיציה מחוץ לאיראן — אולם מיד לאחר מכן מגיעה ביקורת חריפה מצד "מוחסן סאזגארה" (מומחה בקול אמריקה). "סאזגארה" טוען כי מוכרות איננה מספיקה; "כשירות צריכה לבוא לידי ביטוי במעשה", ופהלוי הוכיח ברגעי מבחן כי איננו מבין את התנאים החברתיים באיראן.
סאזגארה מצביע על הדוגמה הבולטת לכך — מתקפת ישראל האחרונה על איראן ופרוץ מלחמת 12 הימים (עם כלביה). לדבריו, כאשר פהלווי קרא לציבור "ביום השני" לצאת לרחובות, "אפילו אדם אחד" לא נענה. הוא רואה בכך "פלופ גדול" וסימן לחוסר הכרות מוחלט של פהלווי עם החברה האיראנית — חברה שבימי מלחמה רואה בביטחון הלאומי עדיפות עליונה, ותופסת קריאות לאי־יציבות לא כ"מחאה", אלא כטיפשות פוליטית.
כישלונות מצטברים: מהקריאות לרחוב ועד המבחן החברתי
"דריוש סג'אדי", פרשן פוליטי, מזכיר אף הוא דוגמה נוספת לכישלון זה. לדבריו, בעקבות קריאתו של פהלווי בתקופת המלחמה, "לא התכנסו אפילו עשרה אנשים". "סג'אדי" מסיק כי טענות הפופולריות של פהלווי עומדות בסתירה מוחלטת למציאות החברתית באיראן, וכי "החברה האיראנית עברה את פהלווי זה שנים רבות".
גם "שהראם הומאיון", פרשן המזוהה עם המונרכיסטים, הביע תרעומת על המצב, ופנה אל תומכי פהלווי באמירה: "הוא (רזא פהלווי) פרסם חמשת אלפים קריאות — אף אחד לא הגיע".
העיתון הצרפתי לה מונד תיאר בדיווחו את רזא פהלווי כ"מוצר של מדיניות המודיעין האמריקאית והישראלית" — אדם נטול בסיס חברתי באיראן, המוחזק בחיים רק באמצעות תעמולה ורשתות חברתיות בחו"ל. העיתון מדגיש: "פהלווי איננו סמל לדמוקרטיה, אלא גשר לשובם של גורמים זרים לשליטה".
לדברי מומחים, ההתפתחויות האחרונות מלמדות כי הזרם המלוכני מצוי במצב של "בלבול פוליטי". בתוך איראן אין לו כל בסיס, ובזירה הבינלאומית משמש הזרם ככלי למבצעי פסיכולוגיה וביטחון. ניסיונותיו של רזא פהלווי לגלם תפקיד מנהיגותי — החל מקריאות רחוב חסרות השפעה ועד יוזמות מהפכניות — לא רק שלא הועילו, אלא חשפו עוד יותר את תלותו של הזרם במנגנוני חוץ.