סופר ומבקר עיתון הארץ, רוגל אלפר בפרשנות באתר הארץ כותב: "אזרחי ישראל, אתם לבד לגמרי בעולם. אתם מבודדים. אתם שנואים. המצב הזה אינו צפוי להשתנות. כי זה פשוט המצב. ככה זה. יש מנהרה, אבל אין לה קצה, ובוודאי לא יחכה שם אור. ברגע שתביסו אויב אחד יקום אחר לכלותכם. בן גוריון הקים את ישראל. מלחמות קצרות וביניהן הפוגות ארוכות, תקופות שגשוג. תשכחו מישראל. נגמר. מת".

הוא המשיך: "מי שנחטף מת. פדיון שבויים הוא לוקסוס שאינכם יכולים להרשות לעצמכם. חיים באיום מתמיד. נתניהו מבודד את הישראלים מהעולם ומלבה בהם פחד ותיעוב כלפי העולם החיצון האכזר והבוגדני – כדי שיקל עליו לשלוט בהם ולתמרן את רגשותיהם. הוא עושה זאת בביטול הדמוקרטיה, בנימוק שהיא מחלישה את יכולת ההישרדות של המדינה".

ככל שישראל הופכת לסמכותנית יותר, תפנית לא-ליברלית זו אינה מסתירה את הפילוג הגובר בתוך ישראל. הממשלה אבדה בהדרגה את המונופול שלה על השימוש החוקי בכוח והמחלוקות מתלקחות עד כדי מלחמת אזרחים. שלטון החוק בישראל עלול להיהרס לחלוטין. ממשלה ללא שלטון חוק תפעל בהתאם לדמוקרטיה ריקה מהתוכן שהיא מהווה בעיני הימין הקיצוני. הביטחון יהפוך למערכת מפורקת ללא פיקוח וללא פיקוד מאוחד, והמונופול על השימוש החוקי בכוח אובד. קבוצות שונות תובעות לעצמן את הזכות לשימוש באלימות, כולל מיליציות מתנחלים חמושים, אזרחים התומכים בימין הקיצוני וכוחות הביטחון הקיימים.

עתיד זה אינו מדע-בדיוני. המלחמה בעזה החמירה את המחלוקות הפוליטיות בתוך המשטר, במיוחד בין קבוצות ימין התומכות בצעדים צבאיים וביטחוניים קיצוניים שמתעלמים לחלוטין מהחוקים ההומניטריים הבינלאומיים, לאחרים התובעים גישה פיוסית יותר כלפי הפלסטינים. אך ככל שהזמן עובר, התקוות של הישראלים לשמור על המקום שהם מכנים מדינתם פוחתת.