לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, יותר מאלף ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה של ישראל ב-7 באוקטובר 2023. המלחמה התמקדה בתחילה ברצועת עזה, אך התפשטה במהרה לזירות נוספות - הגדה המערבית, לבנון, סוריה, עיראק, תימן ואיראן. דוחות שונים פורסמו על ההשלכות הכלכליות של מלחמה זו על החברה הישראלית, אך מה שזכה פחות לתשומת לב היו השלכות מלחמת אלף הימים על מבנה כוח האדם בצבא ישראל.
אגף השיקום במשרד הביטחון הישראלי פרסם נתונים בהקשר זה: כ-26,200 פצועים ופצועות מכוחות הביטחון פנו לטיפול מאז ה-7 באוקטובר. מתוך מספר זה, כ-65% מבקשים טיפול בשל התמודדות עם מצוקה נפשית — פוסט טראומה, חרדה, קשיי הסתגלות ודיכאון.
על פי הערכות האגף, עד לשנת 2028 צפוי מספר הפצועים המטופלים להגיע לכ-100 אלף, מהם כ-50 אלף יתמודדו עם פגיעות נפשיות. מדובר בזינוק חד של למעלה מ-40% בתוך שלוש שנים בלבד — מספר שמעמיד את מערך השיקום הלאומי בפני אתגר חסר תקדים. בעקבות הגידול העצום במספר החיילים הפצועים, מנכ"ל משרד הביטחון בישראל, אמיר ברעם, הזהיר כי "המשך מגמה זו עלול להוביל לקריסת המערך הלאומי של שיקום פצועי המלחמה תחת העומס".
הנתונים המפורטים שפרסם אגף השיקום מצביעים כי כ-17,000 מתמודדים עם פציעה נפשית, מתוכם כ-7,700 מתמודדים גם עם פציעה פיזית. כ-9,000 מטופלים מתמודדים עם פגיעה פיזית בלבד, ביניהם 97 פצועים המתמודדים עם קטיעת גפיים.
ראוי לציין כי 62% מבין הפצועים הם משרתי מילואים, 21% בשירות חובה, 10% משרתי משטרת ישראל, ו-7% משרתים בשירות קבע. בחלוקה המגדרית, 92% גברים ו-8% נשים.
כ-48% מהמטופלים החדשים הם צעירים מתחת לגיל 30. עוד 30% בני 30 עד 39, ו-22% מעל גיל 40. נתונים אלה מצביעים על כך שדור שלם של צעירים ישראליים נושא על כתפיו את נטל המלחמה הממושכת, שהשלכותיה יופיעו בתחומים הכלכליים והחברתיים בטווח הקצר.
סוגייה נוספת היא שבשל המשך המדיניות המיליטריסטית של ממשלת ישראל, המתבטאת בהארכת משך השירות הצבאי ל-32 חודשים, גיוס 50 אלף חיילי מילואים בצבא ובקשה לתוספת של 13 מיליארד דולר לתקציב הביטחון עד סוף השנה, מערך התמיכה בפצועי המלחמה לא יהיה יעיל במיוחד.
דו"ח זה מותח ביקורת על תפקודו של אגף השיקום של משרד הביטחון ומדגיש כי דחיית הוועדות הרפואיות יצרה חוסר ודאות ועיכבה קבלת זכויות על ידי פצועי המלחמה. מאוקטובר 2023 עד מאי 2025 המתינו יותר מ-2,200 בקשות להכרה כנכי הצבא במשך למעלה משנה – פי שלושה מהזמן המרבי שנקבע. כ-80% הודיעו על עיכובים בתשלומים וקבלת שירות "ליווי בתגמול".
הדו"ח חשף גם כי שיעור שביעות הרצון הממוצע משירותי אגף השיקום של צבא ישראל היה רק 53%, ו-28%הביעו כי הם "כלל לא מרוצים" או שיש להם שביעות רצון מועטה מאוד.
השלכותיו הנוראיות של כישלונו של מערך השיקום לתמוך בפצועי מלחמות ישראליים
השלכות אלו אינן מוגבלות לסוגיית הטיפול, אלא משפיעות ישירות על היכולת לגייס ולהכשיר את כוחות הצבא הישראלי, ובמיוחד את אנשי המילואים. החשובות שבהן:
ירידה במוטיבציה להמשיך לשרת כאנשי המילואים
אנשי מילואים רבים רואים שהפצועים ממתינים בהליכים ארוכים ובבירוקרטיה לא-יעילה כדי לקבל טיפול ושירות ליווי בתגמול, מה שעלול להפחית את האמון במערך השיקום ולהשפיע לרעה על נכונותם לענות לקריאות גיוס לצבא ישראל. נושא זה חשוב משום שמחקרים מצביעים כי גם המצב הכלכלי של משפחות בהן אחד ההורים משרת מילואים אינו נוח. לפי אתר האינטרנט "Ynet", 73% מבנות הזוג העצמאיות של משרתי המילואים נפגעו תעסוקתית, ו-34% ממשפחות משרתי המילואים חוות קושי כלכלי.
לכן, אנשי מילואים רבים, ובמיוחד עצמאים ובעלי עסקים קטנים, איבדו חלק משמעותי מהכנסתם עקב חודשי שירות מילואים רציף בצבא ישראל, והתגמולים ששולמו לא הצליחו לפצות על כל ההפסדים. כמו כן, משפחות משרתי מילואים רבות השתמשו בחסכונות או לקחו הלוואות כדי לכסות הוצאות שוטפות, וכתוצאה מכך גדלו חובותיהן.
סוגייה חשובה נוספת היא שחלק מאנשי מילואים מתמודדים עם מצוקות לאחר סיום שירותם: אובדן לקוחות ועסקים; צמצום הכנסות בהשוואה לטרום המלחמה; קושי בחזרה לעסקים עצמאיים; ופיגור בתחרות בשוק. בנסיבות כאלה, דאגות לגבי תמיכה של אגף השיקום בתחומי שירותי הטיפול הפיזי והנפשי עלולות להשפיע על המוטיבציה של אנשי המילואים.
שחיקה נפשית גוברת
לפי משרד הביטחון בישראל, העלייה החדה במספר הפצועים, במיוחד אלו הסובלים מפוסט-טראומה (PTSD), הטילה עומס כבד על צוותי אגף השיקום, ופצועים רבים סובלים ממצוקות נפשיות במשך תקופה ארוכה יותר עקב עיכובים בקבלת שירותים, מה שמקשה עליהם לחזור לחיים נורמליים ולהתכונן שוב לשרת בצבא. לפי הנתונים, עד לשנת 2028 מספר משמעותי של נפגעים חדשים יהיו פצועי המלחמות האחרונות וחלק גדול מהם יתמודדו עם פגיעות נפשיות. משמעות הדבר היא צמצום במספר משרתי המילואים עליהם ניתן לסמוך וצורך גובר של הצבא לגייס ולהכשיר חיילים חלופיים.
עומס גובר על יחידות קרביות
ככל שיותר אנשי מילואים משתחררים משירות עקב פגיעות פיזיות או נפשיות או מתמודדים עם מוגבלויות בשירות, נטל המשימה מוטל על אנשי המילואים האחרים, מה שעלול ליצור מעגל של עייפות ושחיקה.
אבל השפעות המצוקות הנפשיות והפיזיות של המלחמה אינן מוגבלות רק לחיילים. במחקר שהתמקד במשפחות של משרתי מילואים בצבא ישראל, נמצא כי 75% מילדי המשפחות הללו מציגים תסמיני פוסט-טראומה ברמה תת-קלינית (שנחשבת לרמה גבוהה). בקרב נשות המשרתים, 42% סובלות מתסמינים ברמה קלינית או תת-קלינית. לפי הדו''ח, הישראלים סבורים כי "מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה הפכנו לאומה בטראומה, ומשפחות המילואים שמגדלות ילדים קטנים חוו ועדיין חוות קושי עצום".
בעוד שיש ביקורת רבה על תפקוד אגף השיקום של משרד הביטחון בישראל, חלק מהבעיה ניתן לייחס לחוסר מימון. בדיוק עד תחילת המלחמה באוקטובר 2023, האגף כיסה כ-60 אלף פצועים בתקציב של 5.5 מיליארד שקל לשנה (1.5 מיליארד דולר). מספר המטופלים הגיע כיום לכ-85 אלף, והתקציב הנדרש לאגף זה גדל לכ-10 מיליארד שקל (3 מיליארד דולר). בהתאם לכך, באלף הימים שחלפו מאז תחילת המלחמה, כמעט 8 מיליארד דולר הוצאו על אגף זה, וכמובן, סכום זה יגדל עד סוף השנה. סוגייה נוספת היא שמגמת הפציעות והאבדות בקרב כוחות הצבא הישראליים נמשכת, וכיום רוב הפציעות נובעות מהמלחמה בזירת לבנון.