סגן שר החוץ האיראני לעניינים משפטיים ובינלאומיים אמר: ״שלום אמיתי אינו נבנה בשפה של השפלה, איום וכפיית ויתורים. כאשר צד שלוקח בעצמו חלק ישיר במלחמה, במצור, בסנקציות ובאיומים בשימוש בכוח, דוחה את תגובת איראן רק משום שאינה כתב כניעה — מתברר שהסוגיה המרכזית אינה שלום, אלא כפיית רצון פוליטי באמצעות איום ולחץ.״
ע'ריבאבאדי אמר: ״הרפובליקה האסלאמית של איראן הדגישה עקרונות ברורים: הפסקה קבועה של המלחמה ואי-חידושה, פיצוי על הנזקים, הסרת המצור, ביטול הסנקציות הבלתי חוקיות, וכיבוד זכויותיה של איראן. אלה אינן דרישות מקסימליסטיות; אלו תנאי המינימום לכל הסדר רציני, יציב ובהתאם למגילת האומות המאוחדות, כדי לסיים משבר שהחל בעקבות שימוש בלתי חוקי בכוח.״
הוא הדגיש: ״אי אפשר לדבר בו-זמנית על הפסקת אש ולהותיר את המצור על כנו; לדבר על דיפלומטיה ובאותה עת להחריף את הסנקציות; לדבר על יציבות אזורית ובו בזמן להעניק תמיכה פוליטית וצבאית למשטר שהוא מקור התוקפנות וחוסר היציבות. גישה כזו איננה משא ומתן; היא המשך מדיניות הכפייה במילים דיפלומטיות.״