לא ניתן להפריד את מהלך המלחמה בין חזבאללה לצבא המשטר הציוני משאר זירות העימות באזור. המלחמה בלבנון אינה רק עימות צבאי מסורתי המושפע ממשוואות של עוצמת אש או עליונות טכנולוגית, אלא חלק מזירה אזורית מורכבת שבה יוזמה, תפיסה, ניהול זמן והגדרה מחדש של מטרות שלובים זה בזה.
בהקשר זה, אתר החדשות "אל־עהד" מנה שורה של "הישגים שלביים" של חזבאללה, שיש להשתמש בהם ככלי להשגת התוצאה הסופית במלחמה ולהכתבת שינויים מבניים לצורך הגדרה מחדש של כללי העימות נגד האויב, צמצום אפשרויותיו וכפיית משוואות חדשות ברמות השטח והפוליטיקה.
הישגים אלה אם ינוצלו בממדים הבינלאומיים ובמשאים ומתנים הדיפלומטיים והפוליטיים, תוך הדגשת הצורך באחדות ציר ההתנגדות מול המזימות האמריקאיות-ציוניות, עשויים למלא תפקיד משמעותי בתוצאות האזוריות של מכלול העימות באזור ובחיזוק העליונות של ההתנגדות מול המזימות האמריקאיות-ציוניות.
ראשית: חיסול גורם ההפתעה של האויב
אחת ההתפתחויות הבולטות ביותר היה סיכול תוכנית האויב להנחית מכה מפתיעה על חזבאללה. הדבר הושג באמצעות כפיית משוואה הפוכה, שכללה את הפיכת "גורם היוזמה" מיתרון ישראלי לגורם "שנוי במחלוקת בין שני הצדדים". הישג זה אינו רק הישג הגנתי, אלא הישג הגנתי-מניעתי.
שנית: שבירת משוואת החיסולים
לפני 2 במרץ, האויב כפה דפוס של חיסולים אשר יצר כלל הרתעה חד-צדדי. אולם שבירת מסלול זה נחשבת להישג אסטרטגי, משום שהיא העלתה את מחיר פעולות האויב והחזירה סוגיה זו אל תוך חישוביו. הניסיון לכפות מחדש דפוס זה תחת מסגרת הפסקת האש מראה כי המשטר הציוני לא הצליח לבסס אותו ככלל קבוע.
שלישית: הפתעת האויב באמצעות מוכנות וטקטיקות יעילות
הודאתם של כמה ממפקדי הצבא הציוני כי הופתעו ממוכנות חזבאללה מצביעה על כשל מודיעיני עמוק. ההפתעה כאן אינה מתמצה רק בעצם קיומן של יכולות, אלא ביכולת להסתיר ולנהל אותן עד לרגע השימוש. משמעות הדבר היא שההתנגדות הצליחה לשלב בין "הסוואה אסטרטגית" לבין "אפקטיביות טקטית", דבר שהוביל לחוסר יכולתו של הצבא הציוני להשיג הישגים מכריעים, למרות עליונותו החומרית.
רביעית: המשוואה ההפוכה של המארב האסטרטגי
אחד המדדים הבולטים ביותר הוא הצלחת חזבאללה למשוך את האויב למארב אסטרטגי, בזמן שהאויב עצמו ביקש לבצע מארב כזה. התייחסותם של מפקדי צבא המשטר הציוני ובהם האלוף מפקד פיקוד הצפון "רפי מילוא" להתפתחות זו, מאשרת שאין מדובר בתעמולה אלא בהערכה פנימית של הכשל בצבא. הטיעון כאן הוא שעליונות צבאית אינה נמדדת רק מנקודת מבטו של המתכנן, אלא לפי מי שמאלץ את הצד השני לפעול במסגרת תנאיו שלו.
חמישית: ייאוש האויב מהשגת ניצחון צבאי מכריע
הצלחת חזבאללה לאלץ את המשטר הציוני להודות כי פירוקו מנשק הוא יעד ארוך-טווח, וכי בטווח הקצר אין אפשרות צבאית להשיגו, מעידה על שינוי ב"תקרת היעדים". כאשר היעד משתנה מניצחון מכריע לניהול הזירה המבצעית, משמעות הדבר היא שהצד השני כפה על האויב מגבלות אסטרטגיות. שינוי זה פועל בדרך כלל לטובת הצד החלש יותר מבחינת העוצמה המסורתית, שכן הוא צובר זמן לטובתו.
שישית: הפיכת הכיבוש לעלות ביטחונית מתמשכת
נוכחות המשטר הציוני בשטחים הכבושים אינה מלווה בביטחון יציב, אלא הפכה למקור של עלויות כלכליות ואנושיות עבורו. היעדר ריכוז קבוע של כוחות בכמה כפרים מעיד על אובדן שליטה בשטח, גם אם הנוכחות הצבאית נמשכת למראית עין. מגמה זו מעידה על הצלחת ההתנגדות ביישום מודל של "שחיקה חכמה", שמטרתו אינה גירוש מיידי של האויב אלא הפיכת הישארותו ליקרה עד שהוא לא יוכל לשאת בה.
שביעית: כפיית כללי עימות חדשים
חזבאללה בלבנון, בתמיכת הרפובליקה האסלאמית של איראן, הצליח לכפות מגבלות על תוקפנות המשטר הציוני כלפי לבנון. הדבר מעיד כי המלחמה בלבנון אינה דו־צדדית בלבד, אלא חלק ממאזן אזורי רחב יותר. ההישג כאן הוא הכנסת משתנים חיצוניים לחישובי האויב, באופן שמצמצם את חופש הפעולה שלו. כך, משוואות ההרתעה במלחמה זו אינן עוד מקומיות בלבד, אלא רב-שכבתיות.
שמינית: העברת המלחמה אל תוך ישראל
אחד ההתפתחויות הבולטות ביותר בזירה המבצעית הוא העברת המלחמה אל תוך המבנה הפוליטי של המשטר הציוני, באופן שנוצר קרע עמוק בין הצבא והממשלה מצד אחד ובין הממשלה והאופוזיציה מצד אחר. משמעות הדבר היא שההתנגדות אינה מכוונת עוד רק נגד היכולות הצבאיות, אלא גם נגד לכידות קבלת ההחלטות הפוליטית. בהתאם לכך, החלשת מבנה קבלת ההחלטות של המשטר הציוני מהווה חלק מההישג האסטרטגי, ותורמת לבלבול בתהליך קבלת ההחלטות.
תשיעית: כפיית אפשרות הנסיגה לרשימת אפשרויות האויב
עם העלייה בעלויות האנושיות והביטחוניות כתוצאה ממלחמה זו, ההישארות בשטחים הכבושים הופכת עבור הציונים לאפשרות יקרה מבחינה פוליטית וצבאית. אין פירוש הדבר נסיגה מיידית, אלא יצירת אפשרות ממשית שעולה לדיון על שולחן קבלת ההחלטות.
עשירית: השבת האמון וכפיית נוכחות במשוואות
חזבאללה הצליח להשיב את אמון סביבתו ובעלי בריתו ולהציג את עצמו כשחקן שאי אפשר להתעלם ממנו במשוואות העתידיות. הדבר מעיד כי הישגי חזבאללה אינם מוגבלים רק לזירה המבצעית, אלא הם גם פוליטיים-אסטרטגיים.
אחת-עשרה: כפיית משוואת משא ומתן חדשה
ההתנגדות יצרה משוואה שלפיה לא ניתן לכפות שום הסכם מבלי להתחשב בעמדת לבנון. משמעות הדבר היא שמאזן הכוחות אינו נמדד עוד רק בשדה הקרב, אלא גם סביב שולחן המשא ומתן. מנקודת מבט זו, מי שמסוגל לשבש את האיזונים מחזיק גם בחלק מן ההחלטה, גם אם אינו נוכח ישירות בשולחן קבלת ההחלטות.
אל-עהד מדגיש בסיום כי הישגים אלו ואחרים יוצרים יחד שינוי מבני באופי העימותים-מעימות א-סימטרי מסורתי למצב של איזון מורכב המבוסס על חילופי מהלכים בשטח וניהול עלויות. מה שחזבאללה השיג אינו ניצחון סופי, אלא היווצרות הדרגתית של סביבה אסטרטגית שמקשה והופכת למורכבת יותר את השגת מטרות האויב. חשוב מכך, תוצאות אלו, כתוצאות ביניים, מניחות את היסודות למסלול ארוך טווח החורג מעבר לשדה הקרב ועוסק בעיצוב מחדש של השפעות משוואות הכוח.