ב־6 במאי 2025 היה זה הפרק האחרון באפוס תימני שהוכיח לעולם כי מאזן הכוחות אינו נמדד בגודל העוצמה הצבאית או במספר נושאות המטוסים, אלא ברצונו של צבא שאינו נסוג, בעם שאינו נשבר ובהנהגה שאינה מקבלת כניעה לתכתיבים. הנהגה המאמינה כי לחצים צבאיים, יהיו אשר יהיו, אינם מביאים ניצחון לתוקפן, וכי קבלת תבוסה וכניעה מצד המותקף היא חטא כבד שאין לו מחילה. כך פעלו התימנים מול המתקפה האמריקאית־ישראלית על תימן בתחילת כהונתו השנייה של טראמפ, וכך, לטענת הכותב, הבין זאת בסופו של דבר גם טראמפ עצמו.
כישלון ההרתעה הצבאית האמריקאית
הסתירות והבלבול במדיניותו של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ כיום מול הרפובליקה האסלאמית של איראן מזכירים, לטענת הטקסט, את הסתירות והבלבול בתקופתו במהלך המתקפה על תימן. אז סבר שיוכל להכריע את תימן בתוך שבועות ספורים כדי להבטיח נתיב ימי פתוח לשיט ישראלי, וכעת הוא סבור שיוכל להכריע את איראן בזמן קצר.
אותה ממשל העריך אז, מתוך אשליית כוח והרתעה, כי המערכה בתימן תימשך “שבועות” בלבד. אך המציאות, כך נטען, הייתה אחרת.
לאחר 52 ימי לחימה שכללו יותר מ־1,700 גיחות אוויריות ותקיפות ימיות, נתקלה ארה״ב, לפי הטקסט, בעמידה איתנה של צנעא שלא נסוגה ולא נכנעה. במהלך הלחימה, נטען, הצליחו הכוחות התימניים להפיל שבעה כלי טיס בלתי מאוישים מסוג MQ-9, לנטרל את נושאת המטוסים “הארי טרומן” ולהביא לנסיגת נושאות המטוסים “וינסון” ו“אייזנהאואר”, לצד פגיעות נוספות במטוסי F-18.
לדברי הטקסט, כאשר וושינגטון הבינה שהמערכה אינה משיגה את יעדיה אלא רק מגדילה את העלויות והלחץ, היא עברה מהמסלול הצבאי למסלול דיפלומטי, והובילה להסכם הפסקת אש בתיווך עומאני.
הסכם עומאן ושינוי מאזן הכוחות
ההסכם, נטען, לא היה ניצחון אמריקאי אלא פתרון שנועד לאפשר לארה״ב יציאה עם מינימום נזק. לפי הגישה המוצגת, הוא שיקף הכרה אמריקאית במאזן הרתעה חדש שנכפה על ידי תימן, מבלי שתימן תוותר על עמדותיה כלפי עזה ופלסטין, כפי שלטענת הכותב ניכר בהמשך פעולותיה.
קריסת “הרתעה” ושקיעת עידן נושאות המטוסים
הטקסט מתאר את נסיגת נושאות המטוסים האמריקאיות כיותר מאשר תמרון צבאי, אלא כתוצאה של עימות ממושך שבו נגרמה שחיקה לכוחות הימיים של ארה״ב.
בהקשר זה נטען כי המגזין האמריקאי “The Atlantic” ואנשי צי אמריקאים הודו בקשיים שנגרמו במהלך העימות, ואף טראמפ עצמו תואר כמי שהכיר באומץ הלחימה של התימנים.
הפסקת האש: אילוץ אמריקאי או ניצחון תימני
לפי הטקסט, החלטת ממשל טראמפ ב־6 במאי 2025 להפסיק את הפעילות הצבאית ולסגת מהעימות הישיר עם הכוחות הימיים התימניים לא הייתה בחירה אלא הכרח, לאחר שחיקה משמעותית בתחמושת וביכולת הפעולה של הכוחות האמריקאיים.
הפסקת האש, כך נטען, סימנה הישג תימני ביצירת הפרדה בין וושינגטון ל“תל אביב”, וכן הודתה בכישלון אמריקאי בפתיחת נתיבי השיט לישראל בים האדום.
עוד נטען כי המערכה האמריקאית נועדה בראשיתה להגיב למשבר השיט של ישראל באזור, וכי היא התרחשה במקביל להסלמה ברצועת עזה.
טענות לגבי איראן וישראל
בהמשך נטען כי טראמפ הצהיר בעבר כי לא ייגרר למלחמה עם איראן בלחץ ישראלי, וכי סירב לכך, אם כי הטקסט מעלה השערות לגבי שינוי עמדות בהמשך.
נקודת ציון היסטורית
לסיכום, 6 במאי 2025 מוצג בטקסט כיום היסטורי שבו, לטענת הכותב, נרשמה נסיגה אמריקאית נוספת ותבוסה אסטרטגית, לצד חיזוק מעמד תימן והאזור.
עוד נטען כי ים סוף הפך לאזור שבו מתקיימת ריבונות אזורית מלאה, וכי הסתיימה, לפי תפיסה זו, היכולת של מעצמות חיצוניות לכפות את רצונן בכוח.