לפי דיווח סוכנות הידיעות טסנים, ג׳ניפר קוואנה, מנהלת ניתוחים צבאיים במכון המחקר "Defense Priorities", כתבה בניתוח עבור כתב העת "Foreign Policy" כי עידן השליטה הבלתי מעורערת של הצי האמריקאי הסתיים. איראן, באמצעות סגירת מצר הורמוז, הראתה כי ארצות הברית כבר אינה יכולה להבטיח חופש שיט—אפילו מול יריבים חלשים יותר.
עיקרי הדוח הם כדלקמן:
1. עידן השליטה הימית של ארה״ב הסתיים
הכותבת מציינת כי הפתגם הישן "מי ששולט בים שולט במסחר העולמי" כבר אינו תקף. ארה״ב נשענה במשך עשורים על כוחה הימי, אך הגיאוגרפיה והתפשטות אמצעי לחימה זולים מציבות גם את הצי החזק בעולם במצב פגיע במעברים צרים.
2. מה שאיראן הוכיחה
סגירה אפקטיבית של מצר הורמוז על ידי איראן היא הדוגמה הדרמטית ביותר לשינוי זה. באמצעות רחפנים, מוקשים וטילים זולים, איראן הראתה כי ארה״ב כבר אינה יכולה להבטיח חופש שיט—אפילו מול יריבים חלשים יותר. במצר הורמוז אין נתיב ימי חלופי.
3. וושינגטון צריכה להאציל סמכויות
הכותבת טוענת כי על ארה״ב להעביר את האחריות לאבטחת נתיבי השיט לגורמים אזוריים ולמדינות התלויות ביותר במעברים אלו. במזרח התיכון, משמעות הדבר היא שהפיקוח על מצרי הורמוז ובאב אל-מנדב צריך לעבור למדינות המפרץ, לאירופה ולמדינות מזרח אסיה כמו יפן וסין.
4. על ארה״ב לקבל תפקיד מצומצם יותר
קוואנה גורסת כי ארה״ב יכולה לשגשג בעולם שבו הימים הם זירת תחרות, אך עליה לעדכן את האסטרטגיות הכלכליות והצבאיות שלה. תפקיד ימי מצומצם יותר מביא יתרונות ברורים: תקציב ביטחון נמוך יותר, פחות עומס על ציוד וכוח אדם, והפחתת הסיכון להיגררות למלחמות מיותרות.
5. סיכום
קוואנה מסכמת כי התעקשות על החזרת שליטה ימית מלאה של ארה״ב—כך שאף מדינה לא תוכל להפריע לחופש השיט—היא טעות יקרה שאינה בת קיימא, ועלולה להוביל להתרחבות יתר ולהסתבכות במלחמות מיותרות. וושינגטון צריכה להכיר בכך שאינה עוד הערבה הבלעדית לחופש השיט בעולם, ולהעביר אחריות זו לגורמים אחרים.