לפי הדיווח של המחלקה העברית של סוכנות הידיעות טסנים, נרטיב המלחמה עבור תושבי השטחים הכבושים:
בימים האחרונים עלו דיונים לגבי תחילתו של "מצור ימי על איראן" מצד ארצות הברית; אך בחינה של המציאות הגאופוליטית והכלכלית מראה כי מהלך כזה, גם אם ייושם, לא יוביל לתוצאה יציבה ומכריעה.
ראשית, יישום מצור ימי מלא באזור כמו המפרץ הפרסי ומצר הורמוז הוא מורכב ויקר מאוד. זהו אחד ממסלולי האנרגיה החשובים בעולם, וכל מתיחות בו גורמת באופן מיידי לעלייה במחירי הנפט העולמיים ולחוסר יציבות בשווקים הבינלאומיים.
.
שנית, הכלכלה העולמית תלויה בציר הזה; לכן הלחץ שייגרם מהמצור ישפיע על שרשראות האספקה של אנרגיה וסחר עולמי. מצב כזה עלול לעורר התנגדות רחבה מצד מעצמות כלכליות ומסחריות בעולם.
בנוסף, הניסיון ההיסטורי מראה כי אף מצור אינו "חוסם לחלוטין". נתיבי סחר חלופיים, רשתות אזוריות ומנגנוני עקיפה מאפשרים בדרך כלל לעקוף מגבלות.
לבסוף, הגורם המרכזי הוא הרצון הפוליטי של איראן והאי-נכונות להיכנע תחת לחץ. עובדה זו מקשה על השגת המטרה המרכזית של מהלכים כאלה – בוודאות, איראן לא תיכנע בעקבות מהלך זה, ולכן גם התוכנית הזאת של טראמפ לא תשפיע על תוצאות המלחמה.
אבל חשוב יותר מכל, איראן הוכיחה כי מבחינה צבאית יש לה יכולת לאתגר באופן משמעותי את האיום הזה. מדוע כלי השיט הצבאיים האמריקאיים אינם מעזים להתקרב למצר הורמוז? משום שהם מבינים טוב יותר מטראמפ מה משמעותה של העוצמה הימית של איראן.
לסיכום, העלויות הגבוהות, ההשפעות הגלובליות השליליות והמגבלות המבצעיות הופכות את המצור הימי לפחות לכלי מכריע ויותר לצעד מסוכן ובעל יעילות מוגבלת.