לפי דיווך של סוכנות הידיעות טסנים, עיתון הגרדיאן, בגישה ביקורתית להתפתחויות האחרונות, טוען כי המלחמה הנוכחית חורגת מעימות צבאי בלבד, והיא תוצאה של חישובים שגויים והבטחות מופרזות של בנימין נתניהו לממשלת דונלד טראמפ. כותב הדו"ח מדגיש כי אפילו בדרגים הבכירים של המערכת הפוליטית בארצות הברית, התגבשה תפיסה שלפיה נתניהו הציג לוושינגטון תמונה לא מציאותית לגבי קלות הניצחון במלחמה זו והאפשרות לשינוי משטר באיראן.
הגרדיאן, בהסבר טענה זו, מסתמך על דיווח של אתר אקסיוס וכותב: נתניהו, המוכר בכינוי "ביבי", שיווק לפני תחילת המלחמה את רעיון שינוי המשטר באיראן כיעד סביר מאוד ואף "קל" לנשיא טראמפ. עם זאת, הכותב מציין כי המציאות בשטח גרמה לכך שאפילו סגן הנשיא, ג׳יי. די. ואנס, החל להטיל ספק רציני בהצהרות אלו, ובשיחות חריפות עם נתניהו אתגר את חישוביו.
בחלק אחר של הניתוח, הגרדיאן בוחן את תפקידו של דונלד טראמפ. אף כי חלק מהפרשנים, כמו דניאל קורצר ואהרון דייוויד מילר, סבורים שטראמפ, בשל ביטחון עצמי מופרז שנבע מהפלת ממשלת מדורו בוונצואלה, היה גם הוא שותף נלהב למלחמה, הגרדיאן טוען כי תפקידו של נתניהו בקביעת עיתוי העימות היה מרכזי. כעת, עם כניסת המלחמה לחודש השני ושיתוק הכלכלה העולמית בעקבות סגירת מצר הורמוז, ההשלכות המסוכנות של הבטחות "מלחמה קלה" חורגות מעבר לאזור.
הדו"ח מצטט גם מומחי ביטחון בכירים כגון ריצ'רד בטס וסטיבן בידל, המתארים את העלויות האסטרטגיות של העימות ככבדות ביותר עבור ארצות הברית. הגרדיאן טוען כי המלחמה הביאה לירידה בתמיכה הצבאית באוקראינה, לריקון מאגרי הנשק המתקדם של ארה"ב ולהפעלת לחץ מסוכן על בעלי הברית בנאט"ו. הכותב מציין כי בניגוד לטענות הניצחון של נתניהו על "הנחתת 10 מכות" לאיראן, המציאות היא שפגיעות טילים איראניים ושל חזבאללה בישראל ערערו באופן חמור את ביטחון האזרחים, אפילו במקלטים.
הגרדיאן ממשיך ומתייחס לבידוד הדיפלומטי של ישראל, וטוען כי המלחמה עלולה להוביל לקריסת "הסכמי אברהם", שכן מדינות ערב במפרץ מוצאות את עצמן בעיצומה של מלחמה שלא בחרו בה. כמו כן, מובאים דבריו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, המדגיש כי תקיפות צבאיות או ניסיון לפתוח את מצר הורמוז הם פתרון "לא מציאותי", וכי רק באמצעות משא ומתן טכני ודיפלומטי ניתן להשיג יציבות ארוכת טווח.
לבסוף, כותב הגרדיאן מתייחס להשלכות החברתיות והפוליטיות של המלחמה בתוך ארצות הברית. לפי הדו"ח, התמיכה בישראל בקרב קבוצות פוליטיות שונות בארה"ב, ובמיוחד בקרב הדור הצעיר, ירדה באופן חד. הגרדיאן, בהסתמך על סקר של מכון גאלופ, מציין כי לראשונה זה 25 שנה, מידת האמפתיה של האמריקאים כלפי הפלסטינים עלתה על זו כלפי הישראלים. בסיום מצטט הדו"ח את רם עמנואל, המזהיר כי מלחמה זו עשויה לסמן את סוף תור הזהב של ישראל בוושינגטון, וכי מעתה ישראל לא תיחשב עוד לשותפה יוצאת דופן, אלא למדינה ככל המדינות, שתידרש להתמודד עם מגבלות ופיקוח מחמירים בקבלת נשק ותקציבים מכספי משלם המסים האמריקאי.