קבוצת פרשנות המלחמה של סוכנות תסנים (יום 21 – דוח מספר 123)
התמונות שפורסמו מיירוט המטוס מראות כי הזיהוי והמעקב אחריו בוצעו באמצעות מערכות אלקטרו-אופטיות. היתרון המרכזי של מערכות אלו הוא שהן אינן פולטות כל קרינה; לכן מערכות ההתרעה המותקנות על המטוס—שבדרך כלל מזהות נעילות רדאר או חום ומתריעות לטייס ואף מציינות את כיוון האיום—אינן יעילות למעשה מול סוג כזה של יירוט.
במצבים רגילים, כאשר מטוס נמצא תחת נעילה רדארית או תרמית, הטייס מקבל התרעה ויכול לנקוט פעולות הגנה כגון שימוש במוץ (chaff) ונורים (flares), לוחמה אלקטרונית או תמרוני התחמקות. אך במקרה של נעילה אופטית, בדרך כלל לא מועברת התרעה לטייס, דבר שמפחית מאוד את יכולת התגובה בזמן.
נקודה זו מצביעה על כך שהמטוס טס מתוך הנחה שאין איום משמעותי, בעוד שמערכות ההגנה האווירית ארבו לו במבנה מארב והצליחו ליירט אותו. בנוסף, מהתמונות עולה כי המטוס טס עם מבער אחורי פעיל ובמצב מבצעי והתקפי. אופי הפגיעה מעיד כי הטיל התפוצץ בקרבת גוף המטוס—ככל הנראה באמצעות מרעום קרבה—והרסיסים פגעו בחלקים רגישים, כולל זנב המטוס.