קבוצת פרשנות המלחמה של סוכנות הידיעות טסנים (יום 10 - דוח מס' 65): דבר אחד שניתן לראות במהלך פעולות קבוצות ההתנגדות בעיראק הוא שכוחות אלה שדרגו בהדרגה את כלי הנשק שלהם. תחילה, הם החלו לפעול באמצעות רחפני התאבדות, לאחר מכן הם הביאו רקטות וטילים קצרי טווח לשטח, וביום התשיעי של המלחמה הם עברו לשימוש בטילי שיוט. ההיגיון של תהליך זה נראה ברור, משום שהאתגר החשוב ביותר מול טילי שיוט הוא זיהוים, ובעיקרון, גילוי ויירוט טילים אלה הוא משימה קשה יותר.

במצב בו חלק ממערכות המכ"ם וההגנה ניזוקו בימים האחרונים, אתגר זה הפך לגדול עוד יותר עבור הצד השני. מסיבה זו, ניתן לומר כי שימוש בטילי שיוט בסביבה כזו יכול להיות יעיל יותר. ניתן אף להתייחס לכך כאחת הסיבות להצלחת הפעולות האחרונות של חיזבאללה בלבנון - הן בתחום הרחפנים והן בתחום הרקטות - נגד המשטר הציוני; משום שבחזית זו, גם ההגנה הישראלית נתקלה בשיבושים מסוימים, וזה הקל על חיזבאללה לבצע פעולות.

בינתיים, גם נושא המכ"מים האסטרטגיים האמריקאים באזור הוא בעל חשיבות רבה. באזורנו היו שני מכ"מים מרכזיים מאוד שהיו ברשות האמריקאים; אחד בדרום המפרץ הפרסי והשני בדרום השטחים הכבושים ליד דימונה. דימונה ידועה בעיקר בזכות מתקניה הגרעיניים, אך בדרום אזור זה יש בסיס בעל חשיבות רבה מבחינת מבנה טכני.

לבסיס זה מבנה גבוה מאוד, שנחשב לאחד הגבוהים ביותר שנבנו אי פעם בישראל; מגדל בגובה של למעלה מ-440 מטרים, עליו מותקנים מכ"מים מתקדמים. מערכות אלו הן מכ"מים מעל האופק ויכולות לנטר מטרות במרחק של עד 5,000 קילומטרים. המשימה העיקרית של מכ"מים אלה היא גילוי מוקדם של שיגורי טילים בליסטיים, במיוחד טילים ארוכי טווח ובין-יבשתיים.

דוגמה דומה של מערכת זו אותרה גם בדרום המפרץ הפרסי, שהותקף בימים הראשונים של המלחמה. אם איני טועה, דווקא ביום הראשון או השני של המלחמה נפגע אתר זה, ואפילו הכוחות המזוינים האיראניים הזכירו זאת בהצהרה.