הפרופסור האמריקאי "ג'ון מירשהיימר" הסביר בניתוח מפורט כי המלחמה הנוכחית נגד איראן היא תוצר של תכנון הלובי הציוני בארצות הברית, וכי חברי המפתח בקבינט של דונלד טראמפ משמשים למעשה כ״עורכי הדין של ישראל״ ומחויבים להבטיח את האינטרסים שלה. לדבריו, מלחמה זו תביא בסופו של דבר לפגיעה אנושה באמינותה של ארצות הברית ואף עלולה להפוך את איראן למעצמה גרעינית.
לדברי מרשיימר גם אם המלחמה תגרום לנזקים מסוימים באיראן, בסופו של דבר היא תטיל על ארצות הברית ועל מדינות נוספות בעולם נזקים כבדים בהרבה במישורים הפוליטיים והכלכליים. הוא הדגיש כי טראמפ ״מבלף״ וכי חברי הקבינט שלו הם ״עורכי הדין של ישראל״.
ויטקוף וקושנר – עורכי הדין של ישראל, לא נציגי האינטרסים של ארה״ב
מרשיימר טוען כי הלובי הישראלי מחזיק את ממשל טראמפ ״בכיסו״ ומכוון אותו לעבר דרישותיו. הוא מזכיר כי ממשל טראמפ לא נכנס למלחמה במטרה ״להגן״ על ישראל, אלא כיוון ישירות נגד איראן — ומשמעות הדבר היא שוושינגטון מיישמת, לבקשת ישראל, פרויקט של ״שינוי המשטר באיראן״.
לדבריו, הבלבול והסתירות בדברי הבכירים האמריקאים בנוגע למטרות המלחמה מעידים על היעדר יעד אמריקאי ברור, ולכן טראמפ הפך בפועל לחיל רגלים באסטרטגיה הישראלית. הצוות הניהולי שלו, ובראשו ג׳ארד קושנר ו־סטיב וויטקוף, אינם מייצגים את האינטרסים של ארצות הברית אלא משמשים, לטענתו, כ״עורכי הדין של ישראל״.
עוצמתה של איראן נובעת מחישובים אסטרטגיים ולא רק מיכולות טילים
מנקודת מבטו של מרשיימר, הבעיה המרכזית במלחמה זו היא שהיעדים שעליהם מצהירות ארצות הברית וישראל אינם ניתנים להשגה ללא שינוי המשטר באיראן- יעד שלדבריו הוא עצמו בלתי אפשרי. הוא מסביר כי השמדת הטילים הבליסטיים של איראן, חיסול יכולת ההעשרה הגרעינית וניתוק מוחלט של קשרי איראן עם שחקנים אזוריים כגון חיזבאללה, חמאס ו"אנסאר אללה" יוכלו להתממש רק אם יחל שינוי במבנה הכוח הפוליטי באיראן.
אחרת, גם אם תקיפות אוויריות ישמידו חלק מהתשתיות, איראן תוכל לשקם אותן בתוך זמן קצר. משום כך טוען מרשיימר כי תקיפות צבאיות אינן משיגות תוצאה אסטרטגית, שכן שורש מדיניות הביטחון של איראן נעוץ במבנה הפוליטי ובחישוביה האסטרטגיים ולא רק בכמה מתקנים או מחסני טילים.
לסיכום חלק זה, ארצות הברית וישראל מסוגלות להסב נזק לרכוש ואבדות בנפש, אך אינן יכולות לחסל באופן מתמשך את היכולת הצבאית של איראן, ואינן מסוגלות לכפות עליה משטר פוליטי כרצונן; לכן השגת יעדי המלחמה המוצהרים היא, מבחינה אסטרטגית, בלתי אפשרית.
טראמפ מבלף ועוצמת ארה״ב מוגבלת ונשחקת
לטענת מרשיימר, הנרטיב של ממשל טראמפ על יכולותיה הצבאית של ארצות הברית הוא יותר ״בלוף פוליטי״ מאשר שיקוף אמיתי של היכולות. הוא מתייחס לדבריו של טראמפ על ״נשק בלתי מוגבל למלחמה ארוכה״ וטוען כי אמירה זו אינה תואמת את המציאות הצבאית. לדבריו, גם מפקדים אמריקאים הזהירו לפני תחילת המלחמה כי מלאי התחמושת והאמצעים מוגבל. לכן, הטענה ל״יכולת בלתי מוגבלת״ היא בעיקר חלק מלוחמה פסיכולוגית ורטוריקה פוליטית.
איראן תהפוך לגרעינית
לבסוף מסביר מרשיימר כי מלחמה כזו לא רק שלא תקדם את מטרות ארצות הברית וישראל, אלא אף תשיג תוצאה הפוכה: לחץ צבאי ותחושת איום קיומי יגבירו את המוטיבציה של איראן לפתח יכולות הרתעה, כולל התקדמות לעבר אופציה גרעינית.
לדבריו, כל מה שאיראן צריכה לעשות הוא לשרוד את המהלומות הראשונות; במקרה כזה, הזמן יפעל לטובת טהראן ומלאי האמצעים של ארצות הברית וישראל יגמרו. במצב כזה, טראמפ ייקלע למבוי סתום שקשה מאוד לצאת ממנו בכבוד. אם המלחמה תתארך ואיראן תמשיך במתקפות טילים וכטב״מים נגד ישראל או נגד בסיסים אמריקאיים באזור, וושינגטון תעמוד בפני דילמה קשה: לסגת ולהודות למעשה בכישלון, או להסלים את המלחמה — מהלך שלדבריו יהיה עבור ארצות הברית בלתי אפשרי.
נזקי המלחמה לארה״ב וניצחונה הסופי של איראן
מרשיימר סבור כי מלחמה כזו תפגע בארצות הברית בכמה ממדים. ראשית, מבחינה צבאית ותעשייתית, שימוש נרחב בתחמושת ובציוד עלול לצמצם את המלאים האסטרטגיים של ארצות הברית ולהחליש את יכולתה להתחרות במעצמות כמו סין או להמשיך לתמוך באוקראינה.
שנית, מבחינה כלכלית, התרחבות המלחמה עלולה להביא לשיבושים בשוק האנרגיה, לפגיעה בתשתיות הנפט באזור המפרץ הפרסי ואף לסגירת נתיבי שיט חיוניים כמו מצרי הורמוז — השלכות כבדות על הכלכלה העולמית ובסופו של דבר גם על כלכלת ארצות הברית.
שלישית, מבחינה פוליטית ואסטרטגית, מלחמה כזו תפגע באמינותה של ארצות הברית ותמחיש כי וושינגטון נכנסה לעימות שאין לו מטרות ברורות ואין לו אסטרטגיית יציאה.
לכן מסכם מרשיימר כי גם אם בטווח הקצר תסב ארצות הברית מכות אחדות, בטווח הארוך תהיה זו איראן שתנצח בפועל באמצעות הישרדותה ושחיקת כוחו של היריב — בעוד ארצות הברית תצא מהמשבר עם עלויות כבדות וללא הישגים ממשיים.