לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, ארה״ב הופיעה כמעצמת-על עולמית ועיצבה את מדיניות החוץ שלה מבוססת על הרחבת השפעתה ובלימה במה שנקרא אז "איום הקומוניזם".

ארה״ב הגבירה את ההתערבויות הצבאיות והחשאיות שלה במדינות השונות בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה. להתערבויות האלה שכללו הפיכה, מבצעים חשאיים של ה-CIA, תמיכה במשטרי דיקטטורה ומלחמות פרוקסי, היו השלכות עמוקות על הפוליטיקה, על הכלכלה ועל זכויות האדם של המדינות המכוונות.

הפעולות האלה התבצעו תחת מסווה מאבק בקומוניזם, אבל למעשה המטרה העיקרית שלהן הייתה בלימת הקמתן של ממשלות שנקטו בנתיב פיתוח עצמאי ממדיניות החוץ של ארה״ב. הדוגמה לכך היא התערבות ארה״ב בבחירות של איטליה בין השנים 1947-1948.

איטליה והמלחמה הקרה

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, העולם נכנס לתקופה של מתיחות פולטית ואידאולוגית שמכונה המלחמה הקרה. בתקופה זו, ארה״ב ניסתה לבלום את השפעתה של יריבה בתחום אידאולוגיה וגאוגרפיה במדינות שונות ברחבי העולם. אחת הדוגמות הבולטות של התערבות ארה״ב בתקופה זו הייתה המאמץ הנרחב של המדינה להשפיע על הבחירות האיטליה בשנת 1948.

איטליה בגלל המקום הגאוגרפי החשוב שלה בים התיכון והמצב הכלכלי והחברתי הלא יציב לאחר המלחמה משכת את תשומת הלב של ארה״ב.  

רקע היסטורי

כדי להבין את ההתערבות של ארה״ב, ברשית צריכים להכיר את המצב של איטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. איטליה הייתה ענייה והרוסה לאחר המלחמה. אנשים נאבקו בעוני חמור, אבטלה ופערים עמוקים בין עשירים ועניים. בינתיים שתי קבוצות פוליטיות נכחו:

המפלגה הדמוקרטית-נוצרית: מפלגה בעלת נטייה מערבית שנהנתה מתמיכת הכנסייה הקתולית.

מפלגות שמאל(קומוניסטית וסוציאליסטית): המפלגה הקומוניסטית האיטלקית(PCI) והמפלגה הסוציאליסטית  האיטלקית  בגלל התנגדותן נגד פשיזם במשך המלחמה היו פופולריות מאוד. המפלגות האלה הבטיחו לעשות רפורמות כלכליות וחברתיות, כגון חלוקה הוגנת של אדמה ועושר שהיו אטרקטיביות לאנשים עניים.

בבחירות שנת 1946 שנעכרות להקמת אספה מכוננת, המפלגות הקומוניסטיות וסוציאליסטיות זכו ביותר קולות מאשר המפלגה הדמוקרטית-נוצרית. אבל מכיוון שהמפלגות האלה השתתפו בבחריות בנפרד, הן לא הצליחו להקים ממשלה.

בסופו של דבר, הוקמה ממשלת קואליציה ברשות המפלגה הדמוקרטית-נוצרית שכללה מספר שרים אנטי-קפיטליסטיים מהמפלגות  הקומוניסטיות וסוציאליסטיות. התוצאה הייתה קריאת השכמה עבור ארצות הברית משום שהראתה שלמפלגות האנטי-קפיטליסטיות באיטליה יש בסיס עממי חזק, מה שהיה מדאיג לארה״ב. למה? כי אמריקה חששה שניצחון של קבוצות אלו באיטליה יוביל להשפעת ברית המועצות במערב אירופה, במיוחד כשהאיטליה הייתה קרובה לגוש המזרחי.

לקראת הבחירות הכלליות ב-18 באפריל 1948, קבוצות אנטי-אמריקאיות החליטו להתאחד והקימו חזית בשם "חזית דמוקרטית עממית". ברית זו הגדילה את הסיכון לניצחון הקבוצות האנטי-אמריקאיות.

בפברואר 1948, חזית זו ניצחה בבחירות המקומיות בעיר פסקארה (עיר קטנה במזרח איטליה) עם עלייה של 10 אחוזים בקולות לעומת שנת 1946, והביסה את הדמוקרטים הנוצרים. ניצחון זה הפעיל האזהרה לאמריקה וגרם לארצות הברית להחליט להשתמש בכל כוחה כדי למנוע את ניצחונן בבחירות הכלליות של 1948.
המטרה המרכזית של אמריקה הייתה להבטיח שהממשלה האיטלקית הבאה תהיה תואמת לאידיאולוגיה המערבית והקפיטליסטית ולא תטה לכיוון ברית המועצות. אמריקה הגדירה את הבחירות של 1948 כמאבק בין "דמוקרטיה" (כלומר המשטר הקפיטליסטי המערבי) ו"קומוניזם" (כלומר השפעת ברית המועצות), וניסתה להעביר לאזרחי איטליה את המסר שהצבעה לקבוצות האנטי-אמריקאיות משמעותה בחירה בעוני, בדיקטטורה ובאובדן חופש.
לכן השתמשה ארצות הברית בשילוב של כלים גלויים כמו פרסומות וסיוע כספי וכלים סמויים כמו מבצעים חשאיים של CIA כדי להשפיע על הבחירות. להלן סיכום של השיטות שבהן השתמשה אמריקה:

לחץ כלכלי: סיוע כספי מותנה

איטליה הייתה תלויה מאוד בסיוע הכספי של אמריקה כדי לשקם את כלכלתה ההרוסה. אמריקה השתמשה בתלות זו ככלי לחץ.

בינואר 1947, ראש ממשלת איטליה, אלצ׳ידה דה גספרי, נסע לוושינגטון כדי לבקש סיוע כספי. כמה ימים לאחר שחזר, הוא פתר באופן פתאומי את הקבינט הקואליציוני שלו שכלל מפלגות אנטי-אמריקאיות. רבים האמינו שהצעד הזה נעשה תחת לחץ אמריקה.

אמריקה עצרה את הסיוע הכספי לאיטליה עד שחברי הקבינט האנטי-מערביים הוסרו לחלוטין. אך לאחר הסרתם, זרם לאיטליה סיוע נדיב שכלל בין השאר ביטול חובה של איטליה לארה״ב בסך מיליארד דולר.

פרסומות הוליוודיות

ארצות הברית עיצבה מסע פרסום בסגנון הוליוודי שהשפעתו הייתה רבה. אחד המרכיבים של מסע פרסום זה היה כתיבת מכתבים על ידי אמריקאים ממוצא איטלקי. מיליוני מכתבים, כרטיסי ברכה וטלגרמות נשלחו על ידי אמריקאים ממוצא איטלקי לקרוביהם באיטליה.

מכתבים אלו כללו מסרים רגשיים ואיומים, כגון שאם המפלגה הדמוקרטית העממית תנצח, הסיוע הכספי מארצות הברית יופסק או שאיטליה תהפוך לדיקטטורה דמוית ברית המועצות. כ-10 מיליון מכתבים וכרטיסי ברכה, רבים מהם כבר נכתבו מראש, חולקו.

חלק אחר של מסע הפרסום היה הגברת שידורי תוכניות רדיו על הבחירות באיטליה. תוכניות רדיו גלי קצר לאיטליה הוגברו. תוכניות אלו כללו נאומים של בכירים אמריקאים וסיפורים מפחידים על החיים במדינות אנטי-אמריקאיות, וכן מסרים מכוכבים כמו "פרנק סינטרה" ו"גרי קופר", שקראו לאזרחי איטליה להצביע לדמוקרטים הנוצרים. גם נשים איטלקיות שהתחתנו עם חיילים אמריקאים הקליטו מסרים למשפחותיהן באיטליה.

סרטים תיעודיים אמריקאיים, כמו הסרט ההוליוודי "נינוצ׳קה" שלעג את החיים בברית המועצות, הוקרנו באזורים עניים באיטליה. גם תערוכות על "חיי העובדים בארצות הברית" נערכו כדי להראות שמערכת הקפיטליזם טובה יותר. נטען שכ-5 מיליון איטלקים היו צופים בסרטים אלו מדי שבוע.

בנוסף, משרד המשפטים של ארצות הברית הודיע שאיטלקים שמצטרפים למפלגת החזית הדמוקרטית העממית או מצביעים לה לא יוכלו להגר לארצות הברית ואפילו לא להיכנס למדינה. איום זה היה מפחיד מאוד עבור תושבי איטליה, שרבים מהם בעקבות הפרסומים חלמו על חיים בארצות הברית.

צעדים סמליים ודיפלומטיים

וושינגטון השתמשה בצעדים דיפלומטיים וסמליים גם כחלק מהאסטרטגיה הרחבה שלה להשפעה על הבחירות, במטרה להטות את דעת הקהל לטובת המפלגה הדמוקרטית-נוצרית ונגד חזית הדמוקרטית העממית.

צעדים אלה תוכננו בקפידה כדי לחזק את הרגשות הלאומניים ואת התקווה לעתיד טוב יותר בתמיכת ארצות הברית בקרב העם האיטלקי. אחד הצעדים הללו היה שארצות הברית חתמה בפברואר 1948 על הסכם עשר שנתי בשם "ידידות, מסחר ושיט" עם איטליה.

הסכם זה, שהיה ההסכם הראשון מסוגו בין ארצות הברית למדינה כלשהי לאחר מלחמת העולם השנייה, פורסם באופן נרחב בתקשורת האיטלקית. מטרתו הייתה להראות את מחויבות ארצות הברית לתמוך באיטליה, במיוחד בתקופה שבה המדינה הייתה תלויה בעזרה חיצונית בשל העוני וההרס שנגרמו על ידי המלחמה.

הסכם זה העביר לאזרחים האיטלקים את המסר שארצות הברית היא שותפה אמינה, ואם תיבחר ממשלה פרו מערבית, תמיכה זו תמשיך. לעומת זאת, ארצות הברית העבירה מסר מרומז לפיו ניצחון של קבוצות אנטי-מערביות עלול לסכן את היחסים הידידותיים ואת הסיוע הכספי.

צעד סמלי נוסף היה השקת "רכבת הידידות". רכבת זו נעצרה ברחבי ארצות הברית ואספה מתנות מהאזרחים האמריקאים, כגון מזון ובגדים, עבור העם האיטלקי. לאחר מכן נשלחה הרכבת לאיטליה, והמתנות חולקו בערים שונות.

                                                                                      
צעד זה לווה בפרסום נרחב, הרכבת קושטה בצבעי דגל ארצות הברית והוצבו עליה שלטים גדולים שהעבירו את המסר של ידידות העם האמריקאי עם איטליה. מטרת פרסום זה הייתה, מצד אחד, להציג את ארצות הברית כמדינה ידידותית ואת ברית המועצות כאיום חיצוני.

ארצות הברית גם הציעה הצעות לא מציאותיות אך רגשיות בתחום הדיפלומטיה כדי לזכות בתמיכת העם האיטלקי. אחת מהצעות אלו הייתה תמיכה בהחזרת נמל טרייסטה לאיטליה. טרייסטה, נמל חשוב לחוף הים האדריאטי ולקרבת יוגוסלביה, הפך לאחר המלחמה ל"עיר חופשית" והחזיק משמעות לאומנית רבה עבור האיטלקים.

ארצות הברית, בריטניה וצרפת הציעו באו״ם לנהל משא ומתן להחזרת טרייסטה לאיטליה. הצעה זו תוכננה כך שתעמיד את ברית המועצות במצב קשה: אם ברית המועצות הייתה מקבלת אותה, יחסיה עם בעלת בריתה יוגוסלביה היו בסכנה, ואם היא הייתה דוחה אותה, קבוצות אנטי-מערביות באיטליה היו נחלשות מול העם האיטלקי בשל אובדן טרייסטה.

לבסוף, ברית המועצות דחתה את ההצעה חמישה ימים לפני הבחירות, מה שסייע לפרסום האמריקאי להציג את הקבוצות האנטי-מערביות כמכשול בפני האינטרסים הלאומיים של איטליה.

הצעה אחרת של ארצות הברית הייתה לתמוך בהעברת שליטה על כמה מושבות קודמות של איטליה באפריקה, כגון אתיופיה ולוב, למדינה זו. הצעה זו הייתה בלתי מציאותית לחלוטין, כי בעולם שלאחר המלחמה החזרת מושבות לאיטליה לא הייתה מתאימה למדיניות הבינלאומית.

עם זאת, העלאת הרעיון הספיקה כדי לעורר תחושת גאווה לאומית בקרב האיטלקים. פעולה זו שידרה לעם האיטלקי שארצות הברית תומכת בשאיפות ההיסטוריות והלאומיות שלהם.

ההתערבות האמריקאית, כמובן, לא הסתיימה בכך, ו-CIA  שהוקם באותה תקופה, ערך גם מבצעים חשאיים באיטליה. דיווחים מצביעים על כך שה-CIA הקצתה לפחות מיליון דולר למפלגות נוצריות, במיוחד למפלגה הדמוקרטית-נוצרית.
בנוסף, מסמך מארכיון המסמכים הלאומי של ארצות הברית מראה שארצות הברית, לאחר ההתערבות בבחירות האיטלקיות, סיפקה לאיטליה מדי שנה 5 מיליון דולר נוספים כדי למנוע עליית קבוצות אנטי-קפיטליסטיות.

במהלך הבחירות עגנו ספינות מלחמה אמריקאיות ובריטיות בנמלים האיטלקיים כדי להזכיר לאזרחים שארצות הברית מוכנה לפעולה צבאית אם חזית הדמוקרטית העממית תנצח באיטליה. מגזין טיים כתב גם שארצות הברית חייבת להשתמש בכוח כדי לעצור את הקומוניזם באיטליה.

תוצאות ההתערבות

הקמפיין הנרחב הניב תוצאות: בבחירות ב-18 באפריל 1948 ניצחה המפלגה הדמוקרטית-נוצרית עם 48% מהקולות, בעוד חזית הדמוקרטית העממית קיבלה רק 31% מהקולות. תבוסה זו הייתה מפתיעה ומשפילה עבור המפלגות האנטי-מערביות. הפרסום, האיומים הכלכליים והלחצים הפוליטיים של ארצות הברית מנעו מהרבים מהצבעה עבורן.

ההתערבות האמריקאית באיטליה הדגימה את הסתירה בין הסיסמאות של "דמוקרטיה" ו"חירות הבחירה" שהממשלה האמריקאית קידמה. ארצות הברית, באיומיה על הפסקת סיוע ובשימוש בפרסום, הגבילה למעשה את חירות הבחירה של העם האיטלקי. התערבות זו הפכה לדגם לפעולות עתידיות של ארצות הברית במדינות אחרות, כגון איראן (הפיכה ב-1953) או צ׳ילה (1973).

כמו כן, היא הראתה שארצות הברית במלחמה הקרה הייתה מוכנה להשתמש בכל כלי – מפרסום הוליוודי ועד לחץ כלכלי ומבצעים חשאיים – כדי לכפות את האינטרסים שלה על אחרים.